גאות ושפל

פרק 2- המורדים

ליב הובלה על ידי הגבר הבלונדיני לתוך עומק היער, הם התקדמו וליב לא הייתה יכולה שלא לתהות לאן הם לוקחים אותה, היא ידעה שיש אנשים בקרבת מקום אך לא הבינה איפה הם היא הרגישה כאילו יש אנשים בכל מקום רק שלא ראתה אותם. בסופו של דבר הגיעו לקרחת יער שבאמצעה הייתה אבן גדולה, הם נעצרו והאישה צעדה צעד אחד קדימה לכיוון הסלע והסלע התחיל לזוז הצידה. ליב הייתה מרותקת, בכל חייה היא לא ראתה הרבה קסם מסוג אחר ממים אך כעת היתה עדה לקסם של ברוכת אדמה. כשהסלע זז לגמרי היא שמה לב שנמצא מתחתיו פתח למנהרה, לולא הברוכת אדמה היא לא האמינה שמישהו אחר היה מצליח להזיז את הסלע ולגלות את המערה שמתחתיו. היא הובלה למנהרה וברוכת האדמה חסמה את הכניסה מאחוריה ליב ניסתה לא לחשוב על כך שיכול להיות שלא תראה אור יום יותר…

המנהרה הייתה חצובה באדמה ומדי פעם נתלתה עששית כדי שיהיה מספיק אור להתקדם, הם הגיעו לצומת והלכו לשביל השמאלי הם הגיעו לגרם מדרגות והתחיל לרדת בו בהתחלה ניסתה ליב לספור את מספר המדרגות אבל התייאשה במהרה גרם המדרגות היה ארוך מדי.

הם המשיכו לעומק האדמה ולבסוף הגיעו לעוד צומת והפעם הלכו בימנית הם הגיעו לשורת תאים שהיו מלאים בפרחים כחולים כלילה, הם הכניסו אותה לתא והורידו ממנה את הכותונת ואת מחסום הפה והתירו את השלשלאות כדי לקשור אותה אל אלה שהיו על הרצפה. היא ניסתה להיאבק כשהתירו ממנה את הכל אך הוכנעה עוד לפני שהגיעה לדלת הם דחפו אותה בכח לאדמה היא צעקה צעקה חנוקה אך הם היו אדישים וקשרו אותה לאזיקים שעל הרצפה שלא היו ארוכים דיו כדי להתרומם אלא רק לשבת או לשכב, הם הלכו ונעלו את הדלת מאחוריהם והשאירו אותה לבד.

היא ידעה שבסופו של דבר חייבים להביא לה מים כדי שלא תמות אך עד שזה יקרה היא ניסתה לבחון את האזיקים שכבלו אותה. הם היו עבים מאוד כמו גם כל החוליות של השרשרת היא ניסתה להשחיל את ידה החוצה אך האזיק כבל את ידה חזק היא ידעה שגם אם תשבור את אגודלה היא לא תצליח להוציא את ידה והעדיפה גם לא לנסות כי הם יצליחו להכניע אותה הרבה יותר בקלות אם תהיה אפופת כאב. היא בחנה את תאה הוא היה חצוב באבן והיתה עששית באחת הפינות כדי לתת לה קצת אור היו פרחים כמעט על כל התא היא  ניסתה לגלות איזה זן הם אבל מעולם לא ראתה פרחים כאלה הסקרנות התעוררה בה. מעניין מה הם עושים… אך הפרחים לא היו הדבר הכי חשוב כרגע היא הייתה חייבת לנסות לברוח היא הרחיבה את תודעתה כדי לגלות אם יש מים או אנשים בקרבת מקום אך למרבה הפתעתה היא הרגישה שהיא נתקלת בקיר שלא יכלה לעבור היא ניסתה עוד פעם אבל הקיר שב והופיע. מה עכשיו? היא חשבה אם הם יכולים להשפיע על היכולות שלי אני גמורה.

לפתע היא שמעה קול מפתח מסתובב ודלת התא נפתחהה בפתח עמד גבר עם צלחת דייסה וכוס מים, מים! היא ניסתה מהר להשתמש בקיסמה אך כמו מקודם נתקלה בקיר חסום. האיש חייך אליה חיוך לא נעים הוא כנראה כבר ידע מה גילתה הוא הניח את האוכל מולה ועמד בפינה כנראה כדי להשגיח עליה בזמן שהיא אוכלת אך היא התעלמה מהאוכל למרות בטנה המקרקרת והפנתה לו את גבה אני לא צריכה את הטובות שלו השומר לא התעקש, לקח את צלחתה ויצא משם.

ככל שחלפו השעות כך דאגה יותר כמו כן התחילה לאבד את סבלנותה היא ידעה שבסופו של דבר יבואו לדבר איתה או לענות אותה, הרי הם לא ישאירו אותה בתאה אחרי כל המאמץ שעשו כדי לחטוף אותה. בשעות שעברו היא ניסתה להתכונן לכאב או למילים משכנעות שתביא החקירה אך ההמתנה רק הלחיצה אותה יותר והיא תהתה עם זה השיטה שלהם לשבור אותה, לגרום לה להמתין. אך היא ידעה שלא משנה כמה תצטרך להמתין היא לא תשבר אפילו שהיא עוד לא ידעה מה הם רוצים ממנה.היא שיפשפה את מפרק כף ידה היא תמיד עשתה את זה כשהיתה לחוצה בפרק כף ידה היה לה כתם לידה מעניין שהיה במין צורת מערבולת ועיקצץ לפעמים כשהיתה מתוחה מה שגרם לה את ההרגל לשפשף אותו כשזה קרה, היא התעמקה בכתם אבל כבר הכירה אותו טוב מדי ולא היה שום דבר חדש בו בסופו של דבר היא נרדמה.

והשינה הביאה חלומות. היא חלמה על ילדותה עם אמה ואחיה- נית'ן היא אהבה את אחיה בכל מאודה, גם הוא היה ברוך מים כמוה והיה מוכשר מאוד בקיסמו היא חלמה על אמה איך שהיתה רוקמת על הספה בצד והיא תמיד היתה יושבת על הרצפה לידה וניסתה לשלוט בקערית המים שמלפניה, אחיה התיישב לידה והסביר לה איך היא צריכה לנתב את האנרגיה שבגופה לתוך המים כדי לגרום להם להתרומם זה היה אחד מזיכרונותיה הטובים...

ליב התעוררה בפתאומיות כאשר שמעה את דלת תאה נפתחת בפתח עמד איש עם שיער כהה ועיניים ירוקות הוא עמד בכניסה ובחן אותה כמו שהיא בחנה אותו היא ידעה שהיא נראית נורא עדיין עם השמלה הסגולה מהמסיבה שערה הפרוע ופניה המלוכלכות אך לא היה לה אכפת, איך שהיא נראית היתה הקטנה שבבעיותיה. האיש התקדם לעברה והתיישב על כסא שהביא הוא לא דיבר והמשיך לבחון אותה ליב התחילה להרגיש שלא בנוח תחת מבטו הבוחן אך החליטה לא לדבר אלא אם כן תהיה חייבת. בסופו של דבר האיש פתח את פיו היה לו קול עמוק וסמכותי והיה ברור שהוא מישהו חשוב " אוליביה מונפרט" קרא בשמה המלא "איזה כבוד זה לפגוש את נסיכת ממלכת המים. את יודעת מי אני?" הוא שאל הוא באמת היה צריך לשאול את זה ? היה דיי ברור ששניהם יודעם את התשובה היא הנידה בראשה הוא הנהן והמשיך לדבר "אני מייטג' ואני ראש הארגון שחטף אותך אני מניח שאת לא יודעת מה זה אומר ולמה בדיוק את כאן" היא שוב הנידה בראשה והוא המשיך "הארגון- את יכולה לקרוא לנו מורדים באיזשהי צורה זה נכון-  הוא בשביל החופש של הממלכות, אנחנו רוצים שכל הממלכות יפסיקו להיות נפרדות תחת שליטים עריצים ובמקום זה נתאחד ונהיה ממלכה אחת גדולה תחת שליט אחד שאנחנו נבחר, תארי איך זה יהיה אם כל אחת מהממלכות תשתף את הטכנולוגיות שפיתחה ואת תגליות שמצאה, נוכל להתקדם הרבה יותר מהר וכולנו נוכל ללמוד זה מקסמו של זה" באיזה שהוא שלב בזמן שהוא דיבר הוא קם מכיסאו להסתובב סביב החדר הוא דיבר עם הרבה התלהבות והסתכל בחלל האוויר כאילו כבר יכול לראות את העתיד שהוא דיבר עליו "את בוודאי חושבת לעצמך מה התפקיד שלך בכל זה טוב את בוודאי תגלי עוד מעט" הוא הפסיק לדבר והסתכל על הפרחים שהקיפו את החדר הוא קטף אחד וניגש אליה "בוודאי כבר שמת לב שהיכולות שלך לא עובדות פה ובטח תהית למה אז הנה" הוא הושיט לה את הפרח "זה הפרח השקט הידוע גם כ'השואב' וכפרח הלילה, יכולים להצמיח אותו רק מתחת לאדמה ורק ברוכי אדמה מסוגלים להצמיח אותו הוא מפסיק את היכולות כך שכל זמן שאת בקירבת הפרח הזה את לא תוכלי להשתמש ביכולותיך" הוא חייך והניח את הפרח על ברכיה היא ממש הרגישה איך הפרח שואב את האנרגיה מגופה, מייטג' הסתובב לכיוון הדלת אך עצר לפני שיצא הוא הסתובב אליה ואמר "ובבקשה תאכלי את האוכל שלך, לא יועיל לאף אחד אם תמותי" ובמילים אלו הוא יצא ונעל אחריו את הדלת להשאיר אותה לבד עם הירהוריה.