גאות ושפל

פרק 5- הזקנה מהיער

היא הלכה ביער עם כיוון הנהר ומדי פעם עצרה לשתות מים מההליכה שעייפה אותה, כשהשמש כבר הייתה גבוה ממעל היא הכינה מלכודת שלימדו אותה פעם להכין וכעבור לא הרבה זמן ארנבת נתפסה בה. היא הכינה את המלכודת שהורגת, היא ידעה שלא תוכל להרוג אותה בעצמה. היא הלכה אל הנהר והרימה בכוחה כמות לא גדולה של מים היא שינתה את צורת הבועה עד שהפכה לחפץ דמוי פגיון היא כיווצה את ידיה באיטיות והרגישה אדי קור עולים מכוחה כעבור כמה שניות היתה לה סכין מקרח. היא הסתכלה על מעשה ידיה בגאווה, לא הרבה ניחנו בכישרון להפוך מים לקרח, היא הייתה מהבודדים ועד עכשיו לא הצליחה ליצור צורה מוגדרת כמו זו, מים הם לא צורה שאפשר לכלוא אם אין לך את הכלי המתאים, מספיק חור או סדק והכלי לא יוכל להחזיק את המים, אז ליצור צורה ממנו בעודו באוויר ולהשאירו ככה? זה היה קשה. לרוב כשניסתה לעשות צורות בקרח שלה הן יצאו לא מוגדרות ולא מזוהות במיוחד. נית'ן צחק עליה בגלל זה לא פעם. נית'ן. כמה היא התגעגע אליו אבל היא לא יכולה לשקוע בזה עכשיו מה שהיא יכולה לעשות זה לשרוד ולהמשיך ללכת. היא חתכה את הארנבת והכינה אותה לאכילה היא תקעה את החלקים על שיפוד ושמה אותם על האש הקטנה שהכינה לא מכבר. לאחר שגמרה לאכול היא המשיכה עם כיוון הזרם. היא הרגישה רגועה להיות ליד מים, הרגעים שבהם לא יכלה להשתמש בכוחה הבעיתו אותה. היכולת שלה הייתה הדבר היחיד שהייתה בטוחה בו לחלוטין, כשהיא תחזור לארמון היא תבדוק את הצמח הזה ותראה איך אפשר להפוך את ההשפעות שלו, כנגד רצונה היא התחילה להתרגש מהעניין. היא תמיד התעניינה בכל דבר חדש שראתה והתלהבה לחקור כל דבר שנפל לידיה. היא חשבה על הצמח הזה והתחילה למצוא בראשה כיווני חקירה אפשריים, אמנם היא מעולם לא שמעה עליו מקודם אבל היא בטוחה שיהיה כתוב עליו משהו בספרייה הגדולה, היא תנסה לראות כשתגיע לארמון סוף סוף.
השמיים לאט לאט התחילו להחשיך וליב ידעה שהיא צריכה למצוא מקום לישון בו, אך עם החשכה שהתקרבה היא ראתה אור בוקע ממרחק כשתמרת עשן קטנה עלתה למעלה. אנשים!. היא מיהרה והתחילה גם להריח את החום ואת האוכל המתבשל כשהתקרבה יותר הצליחה לראות מבעד לעצים בקתה. היא הייתה עשויה מעץ והייתה די קטנה, אבל מי היא שתדבר הרי היא גרה בארמון. היא ראתה אור בוקע מהחלונות ובאה לדפוק על הדלת אך שניה לפני שעשתה זאת היססה. היא לא יכולה להזניח את כל הזהירות שלה פתאום, לא כל בן אדם הוא טוב ואדם שגר במקום מבודד ביער גם לא מעיד על כך טוב עליו. היא הלכה באיטיות ובשקט אל בחלון והציצה מבעד לתריסי העץ. שם על כסא ליד שולחן קטן במטבח ישבה אישה זקנה. כבר חששותיה התפוגגו מעט, אך רק במעט, היא בחנה את הזקנה עוד יותר וניסתה להחליט אם שווה לקחת את הסיכון או לא. לפתע הזקנה הסתובבה והסתכלה ישירות עליה. מרוב הפתעה ליב נפלה לאחור ויצאה צווחה קטנה מפיה. הדלת נפתחה והזקנה עמדה בפתח. היא הסתכלה על ליב בחשדנות ואז סובבה את גבה ואמרה "את עומדת לחכות עוד הרבה זמן או שאת נכנסת? יש לי נזיד שמחכה על האש." פיה של ליב נמלא רוק והיא הרגישה שהיא לא יכולה לסרב. היא נכנסה אל הבית.