זמן קצר לאחר מכן צלצל הפעמון והשיעור הראשון נגמר.
כשיצאתי מהדלת, מרקוס השיג אותי.
"נתראה מאוחר יותר, ווילסון." הוא קרץ לי לפני שהלך בכיוון ההפוך.
גלגלתי עיניים כשהמשכתי ללכת לשיעור הבא שלי.
היום התחדש כרגיל, היסטוריה, מתמטיקה, ביולוגיה,ארוחת צהריים, ואז צלצול אחרון.
התיישבתי במכונית, החלטתי לא לספר לשי על ארוחת הערב, כי לא הייתי בטוחה אם מרקוס משקר לי.
"אז, ספרי לי על היום? ספציפית, שיעור אנגלית? ליתר דיוק, מרקוס?" היא חבטה בכתפי באחוזה שובבה.
"שי." גלגלתי עיניים. "לא דיברתי איתו."
"משעמם!" היא צחקה כשהתנעתי את המכונית.
בנסיעה כדי להוריד את שי, דיברנו על סוף השבוע הזה ועל התוכניות שלנו.
"נתראה מאוחר יותר, שי!" גלגלתי את החלון של צד הנוסע של המכונית שממנו היא יצאה זה עתה.
היא נופפה לפני שנכנסה לביתה.
בנסיעה הביתה, לא יכולתי שלא לחשוב אם אני באמת אצטרך לאכול ארוחת ערב עם מרקוס בראון.
נכנסתי לדלת הכניסה, אמא שלי הייתה במטבח.
"הו, מתוקה. את בבית! אני צריכה לדבר איתך." היא סימנה לי לבוא אליה.
"אה, כן?" הייתי עצבנית למה שהיא הולכת להגיד.
"אנחנו אוכלים ארוחת ערב עם הבראון הלילה." היא המשיכה לשטוף את הכלים.
"אה. אני יודעת." אמרתי לה.
"מה?" היא הביטה בי למעלה.
"אממ- התכוונתי לאוקי." צבטתי את עצמי ברגל על שעכשיו אמרתי.
"אה, טוב, בכל מקרה. ריימונד ואני חשבנו שזה יהיה רעיון טוב שהילדים ייפגשו כי כולכם לא מכירים אחד את השני. הוא בעצם בגילך והולך לבית הספר שלך. אולי שניכם תהיו חברים."
"בסדר, אמא. נשמע טוב." לעולם לא הייתי ממשיכה בלי ריב אבל ידעתי כמה זה חשוב לאמא שלי.
כשעליתי למעלה, התיישבתי על מיטתי, הנחתי את התיק שלי על הרצפה.
מאז שאבי עזב, להכיר חברים תמיד היה קשה לי, כי לא יכולתי לסמוך על אף אחד. שי היא החברה היחידה שלי, והחברה הכי טובה שלי. כשגדלתי סבלתי מדיכאון ועדיין סובלת. למען האמת, לא יכולתי להגיד למה. אבל גם לא יכולתי להגיד את הפעם האחרונה שהייתי באמת מאושרת. עם זאת, לספר לאמא שלי או לשי אף פעם לא הייתה אופציה. לאמא שלי היה מספיק עם מה להתמודד וגם אני לא צריכה שאף אחד ירחם עליי. עם זה נאמר, עד היום אני סובלת בשתיקה.
✼
ככל שהיום עבר, ניצלתי את הזמן שלפני ארוחת הערב כדי לסיים שיעורי בית ולדבר עם שי. עדיין לא סיפרתי לה על הארוחה, בידיעה שהיא תעשה מזה עניין גדול.
הזמן חלף, כי ידעתי שנצטרך ללכת למסעדה בקרוב. היו לי הרבה שמלות, כמו שאמא שלי רק "התחשמלה".
"ליב! ג'קס! בוא נלך!" אמא שלי צעקה לנו לרדת למטה, כי זה עתה סיימתי להתכונן.
כשירדה למטה, אמי הייתה בשמלה אדומה בוהקת, ג'קס בחליפה, ואני בשמלת מרווה משי.
שלושתנו עלינו לאוטו.
"תזכרו להתנהג בצורה הטובה ביותר." אמא שלי הסתובבה לדבר איתנו.
"כן, אמא. אנחנו יודעים." ג'קס ציחקק כשחגר את חגורת הבטיחות שלו.
אמא שלי התניעה את המכונית לפני שהוציאה את השביל, מיפוי למסעדה האיטלקית המפוארת שבה נפגוש את הבראון.
פרק קצר
YOU ARE READING
Changing him
Romanceמרקוס הוא נער שרוצה לילה אחד, סטוץ בקיצור. אוליביה היא נערה שקוראת רומנים רומנטיים ומאמינה בחברות נפש. מה קורה כשההורים שלהם נכנסים לעסקים ביחד והם נאלצים לבלות? הסיפור מכיל מוות דיכאון
