"מה קרה, אוליביה?" אמא שלי נראתה מודאגת כשראתה את הפנים שלי.
"כלום. אני חושבת שרק בלעתי משהו מוזר, זה הכל." חייכתי אליה לפני שאספתי את עצמי.
השיחה התמשכה כשהמשכתי לאכול את האוכל שלי. חתכתי את החלק האחרון וסיימתי את הסטייק, קמתי מהכיסא.
"תדאגי לשים את הצלחת שלך בכיור." אמא שלי הזכירה לי כשהנהנתי.
עליתי למעלה לחדר שלי, כמעט רצתי במעלה המדרגות.
✼
זרקתי את עצמי על המיטה, הוצאתי את הטלפון שלי מהמטען והתקשרתי לשי בפייסטיים.
היא ענתה תוך שניות. "היי ליבוש מה קורה?"
"לא תאמיני מה גיליתי עכשיו."
"תני לי לנחש. הארי סטיילס יוצא לסיבוב הופעות?" היא ציחקקה.
"לא אני רצינית." יישרתי את פניי.
"בסדר, בסדר. מה זה?" היא גלגלה את עיניה.
"אמא שלי מקימה חברה משלה עם שותף."
"הו, אלוהים! זה מדהים! רגע... למה את נראת כל כך כועסת על זה?" היא הרימה את גבה.
"סוף סוף שמת לב. בן זוגה הוא ריימונד בראון." פקחתי את עיניי.
"וואו? אני לא מבינה. מי זה... אלוהים אדירים. בראון? כמו במרקוס בראון?" היא התנשפה.
נענעתי בראשי באלימות, סימנתי שהיא צודקת.
"אלוהים אדירים." המצלמה שלה רעדה כשהתיישבה זקופה על מיטתה. "מה אמרת לאמא שלך?"
"כלום! מה הייתי אמור להגיד? דרך אגב אמא, את נכנסת לעסקים עם אבי האויבים המושבעים." שמתי את ידי על המצח שלי.
"כלומר, אין הרבה שאת יכול לעשות. בנוסף, זה לא שאת רואה את הקולגות של אמא שלך לעבודה. אני בספק אם זה יהיה שונה." שי ניסתה לשמור על דברים חיוביים.
"כן. אני מניחה שאת צודקת." נאנחתי כשהחלפנו את השיחה לבית הספר.
שעה או שעתיים חלפו לפני שהפנים שלנו הסתיים.
"אני אאסוף אותך לבית הספר מחר בבוקר. אדבר איתך מאוחר יותר. מוואה."
"אוהבת אותך. מוואה." ניתקנו את הטלפון רגע לפני שאמא שלי נכנסה לחדר שלי.
"השעה 11. תתחילי להתכונן למיטה". הנהנתי כשהיא סגרה את הדלת מאחוריה.
✼
תוך כמה דקות לאחר לבשתי פיג'מה, התעלפתי והתעוררתי למחרת בבוקר.
שפשפתי את עיניי לפני שקמתי מהמיטה והחלפתי לבגדי בית הספר.
שמתי לב שאיחרתי, תפסתי את התיק שלי לפני שיצאתי מהדלת.
"ביי, אמא! אוהבת אותך!" סגרתי את דלת הכניסה לפני שהיא הספיקה להגיב.
כשהגעתי לביתה של שי, צפרתי בצופר. היא יצאה החוצה, כמעט רצה לעבר המכונית.
" אוליביההה אנחנו מאחרות היום!" היא סגרה את דלת הנוסע מאחוריה.
פלטתי צחקוק קטן לפני שנסעתי בדרך לבית הספר.
כשעצרנו לבית הספר, חנינו ויצאנו.
✼
כשעליתי על הדלת, נכנסתי לשיעור אנגלית, התיישבתי במושבי.
"מאחרת היום, הא? כל כך לא כמוך." מרקוס תמיד ידע איך להרים את העצבים שלי.
גלגלתי עיניים, לא הגבתי.
"אז אני מבין ששמעת את החדשות?" הוא חייך כשהסתובבתי לעברו.
"מקווה שאביך אינו דומה לך." הרמתי את גבותיי.
"טוב. חבל שאני צריך לבזבז עליך את הלילה שלי. כפי שאת יודע, אני מעדיף להיות ממש בכל מקום אחר." הוא נאנק.
"על מה אתה מדבר?" הסתכלתי עליו בבלבול.
"ארוחת ערב? אמא שלך עדיין לא סיפרה לך?"
"לא..."
"אה, טוב, אנחנו נפגשים לארוחת ערב. אני מניח שגם אמרת לאמא שלך שאת לא יודעת מי אני."
"אני- אמ-" הוא ניתק אותי.
"אל תדאגי. עשיתי אותו דבר." הוא גיחך.
לפני שהספקתי להכניס עוד מילה, המורה קטעה.
"סיימתם? אני רוצה להתחיל." המורה נתן לנו טון אגרסיבי פסיבי.
פניתי אל המורה, ביליתי את שאר הכיתה בתשומת לב.
מה אתם אומרים על הכתיבה עד עכשיו?
YOU ARE READING
Changing him
Romanceמרקוס הוא נער שרוצה לילה אחד, סטוץ בקיצור. אוליביה היא נערה שקוראת רומנים רומנטיים ומאמינה בחברות נפש. מה קורה כשההורים שלהם נכנסים לעסקים ביחד והם נאלצים לבלות? הסיפור מכיל מוות דיכאון
