ריילן שלי

פרק 1- אנג׳ל רובין

מכירים את ההרגשה שצריך לנסוע באוטו קטן כל כך עם שישה סוסים שצמודים אליך? אני כרגע נמצאת בסיטואציה הזו.
אחי הבכור אדריאן נוהג בבוגאטי שאבי קנה לו ליום ההולדת בשנה שעבה. טיאגו יושב לידו נוחר כרגיל, ואני יושבת בדיוק באמצע במושב האחורי בין דמיאנו ומתאו.
אדריאן גדל להיות בחור נאה מאוד, הוא גבוהה ממני בהרבה ולאחר שחזר מהצבא גם נהיה שרירי מאוד. שיערו קצר ושחור ועיניו הקטנות כהות לעומת עיניי.. טיאגו מזכיר לי גור כלבים כועס, שיערו המתולתל קצת ארוך יותר משל אדריאן, מה שנותן לו מראה של גור כלבים.. האישיות שלו נותנת לו מראה של כלבלב כועס. דמיאנו ומתאו מאוד דומים. השיער של שניהם מתולתל ומסתיר את עיניהם היפות.
אבא נוסע לבדו במרצדס כי הוא טוען ״אתם עושים יותר מדי רעש״. אבא הוא כמו אדריאן. אדם גדול וחזק... אבל אבא נראה יותר מאיים מאדריאן, ברור הוא מכוסה בצלקות מכוערות שפרוסות על ידיו ופניו. עכשיו אנחנו בדרך חזרה משדה התעופה בשיקגו בדרך הביתה. אבא היה נחוש שכולנו נגיע איתו לנסיעת העסקים שהיה צריך לעשות בטנסי.... אני לא בטוחה איך אבל בלי ששמתי לב כל אחי בוהים בי כיאלו הצמחתי שתי קרניים. ״מה פספסתי?״ אני אומרת. ״באמת אנג׳ל?״ מתאו שואל אותי. ״מה?! למה כולכם בוהים בי כיאלו הצמחתי קרניים״ אני שואלת שוב. טיאגו מסתובב אליי ושואל אותי, ״את ידעת על התוכנית של אבא לקחת אותנו למסיבה אצל האיטלקים?״ אני מבלובלת. מאוד. ״למה אתם חושבים שידעתי?״ אני שואלת את אחיי, ״כי את שותקת רק כשיש לך מה להסתיר״ עונה לי דמיאנו. אדריאן טיאגו ומתאו מסכימים איתו. ״אז אני חלמתי לרגע ופתאום אתם מאשימים אותי בזה שאבא רוצה לקחת אותנו למסיבה של האיטלקים??? לא פייר אנשים. לא פייר״ אני מגלגלת את עיניי. כעבור כמה דקות של שתיקה מביכה ברכב הגענו הביתה סוף סוף. אבא כמובן כבר יושב עם כוס הקפה בידו השמאלית וכותב משהו בידו הימנית. אדריאן, טיאגו, דמיאנו ומתאו רצים אליו עם אלפי שאלות, שלא כמוני. אני רצה לחדרי כדי לבדוק מה שלום חתולי היקר והשמנמן פרגוס. פרגוס הוא חתול קטן ושחור שאבי הביא לי בשנה שעברה. למזלי גרטה, עובדת הבית של אבא הייתה כאן כשלא היינו וטיפלה בו. היא גם החליפה לי את המצעים והכינה לי את האוכל האהוב עליי. אני לוקחת את הספר האהוב עליי ומתיישבת על המיטה כדי להתחיל לקרוא ופתאום הדלת נפתחת במהירות. מתאו מתפרץ פנימה ״אבא אמר שצריך למצוא לך חתן!!״ הוא צועק עליי. מה?! חתן?! אני בסך הכל בת 17 אני לא מוכנה להתחתן עדיין.. ״על מה אתה מדבר?״ אני שואלת את מתאו שהיה עונה לי אילו טיאגו לא היה נכנס וסותר את עורפו. ״תפסיק להלחיץ אותה בלי סיבה אידיוט״ אומר לו טיאגו. ״מה הסיפור על זה שאני צריכה חתן טיאגו??״ אני שואלת אותו. שניהם נראים כיאלו פתאום אין להם מה לומר. ״נו?! תענו לי!״ אני צועקת עליהם. ״תקשיבי אנג׳ל, קודם כל מתאו טיפש. הוא משמיט חלקים חשובים מהסיפור... בסך הכל דיברנו עם אבא על הברית שאנחנו רוצים לכרות עם הרוסים. הוא אמר שזה לא בטוח בגלל שאת לא נשואה ואין מי שיגן אליך כשאנחנו נחתום על ההסכמים. מפה מתאו החליט שאבא אמר שצריך לחתן אותך״ מסביר לי טיאגו. אני כל כך מבולבלת אבל אני חושבת שאני לא צריכה להתחתן עכשיו? ״אממ אוקיי.. מה אבא אמר בסוף על המסיבה עם האיטלקים?״ אני שואלת. ״הוא אמר שהיא תהיה ביום שני בשבוע הבא ותהיה בבית של משפחת רוסו. הוא אמר ואני מצטט ׳תראו טוב אבל תשתדלו להיות אוויר. ׳ אני מניח שאנחנו לא אמורים להיות שם״ מסיים מתאו. ״בסדר. עכשיו אתם מוכנים לצאת מהחדר שלי?״ אני שואלת אותם ״בשמחה״ מגחך טיאגו. ״את כל כך רעה לפעמים״ מוסיף מתאו בדרכו מחוץ לחדרי. ״דלת!!!!״ אני צועקת עליו והוא חוזר אחורה, מוציא לי לשון וטורק את הדלת. לפעמים אני חושבת שהוא האח הקטן מבינינו.