ריילן שלי

פרק 4- ריילן

אני יושב בדיינר המסריח הזה עם הראש למטה כמו כלב מפוחד. המחשבות שלי מתחילות להשתולל. ׳זה טיפשי. תרים את המבט ריילן. תתמודד. תסתכל על אשתך. קדימה אל תהיה תינוק ריילן.׳ המוח שלי אומר לי. ״ריילן״ אני שומע את אבי אומר לי. יופי עכשיו אני חייב להרים את הראש... ״כן?״ אני שואל אותו ״נו תרים את הראש ותברך את משפחת רובין.״ אומר לי אבי. אני מפנה את מבטי לכיוונם עיניי נפגשות מיד עם גבר בעל שיער שחור מתולתל. עיניו שחורות כמו הלילה וזה מה שגורם לו להיראות מאוד.. בוגר? לא יודע. אני מסתכל על קליימן לשנייה ומביט היישר אל אשתי לעתיד. לא ציפיתי למישהי כל כך.. יפה. עכשיו רק נשאר לקוות שהיא לא תהיה מעצבנת. ״אני ריילן. נעים להכיר את כולכם.״ אני אומר אחרי שאבי תקע לי מרפק בצלע. ״נעים להכיר אותך ריילן״ אמר לי קליימן. ״זו בתי, אנג׳ל. ״ אמר לי קליימן. מייד הסתכלתי עלייה.. אנג׳ל אה? מתאים לה. ״נעים להכיר אותך אנג׳ל״ אמרתי. ״נעים להכיר גם אותך ריילן״ היא השיבה לי בביטחון. ״טוב עכשיו שכולם מכירים את כולם קליימן ואני יכולים ללכת לחתום על ההמסמכים מאחור.״ אמר אבא שלי לכולנו. ״אנג'ל בלי צרות אני מבקש ממך. אדריאן שמור שהיא לא תעשה בעיות.. בבקשה..״ אומר מר רובין. אנג'ל לא מגיבה לו ובוחרת לגלגל לו עיניים בזמן שאדריאן מהנהן קלות לכיוון אביו. פאק מה אני אמור לומר? לעזאזל. זה בולשיט. כשאבי ומר רובין נעלמו מאחוריי דלתות הבר תפסה יד חזקה בצווארון חולצתי ונמשכתי קדימה לפני שהספקתי להבין את הסיטואציה. ״תקשיב לי ותקשיב לי טוב ׳ריילן׳ אני לא צוחק איתך. אתה תתייחס לאחותי כמו שמגיע לה. אתה תדאג לה ותוודא שהיא מאושרת. אם תניח אצבע עליה אני אוריד לך את הזין, שמעת?״ צעק עליי אדריאן. הרמתי את ידי כדי להשתחרר מתפסיתו אך לפני שהספקתי להגיע אליו אנג'ל כבר ניסתה להוריד אותו ממני. ״אדריאן תניח לו! חתיכת בהמה. אתה יכול לדבר איתו כמו בן אדם נורמאלי. אני מקווה...״ אני באמת לא יודע מה אני עושה כאן. אבל הפעם אני זה שתופס בצווארון חולצתו. ״תיגע בי שוב מניאק נראה אותך. נראלך שאני רוצה להיות כאן?! אין לי מה לחפש עם אישה שאני לא מכיר. אבל אני יודע איך להתנהג עם אישה. אני לא מפגר״ צעקתי עליו. שחררתי את צווארון חולצתו והתיישבתי בחזרה בכיסאי והפניתי את מבטי לאנג׳ל אבל היא אפילו לא נראתה מודאגת לגבי אחיה. היא נראתה בדיוק כמוני, מדוכאת מבולבלת וכועסת. שילבתי את ידי על חזי והחלטתי לשתוק עד שהם יחזרו.
״ושוב תודה רבה לך דילן. נתראה מחר בבוקר.״ אמר קליימן ולחץ את ידו של אבי. פאק. זה נעשה. אני.. נשוי. אני קם מהשולחן ואחריי קמים אדריאן ואנג׳ל וכולנו הולכים לכיוון היציאה. דילן לוחש לאנג׳ל משהו באוזן ושנייה לאחר מכן היא הסתכלה עליי והושיטה לי את ידה הימנית כדי שאלחץ אותה, למרות שאני יודע שהיא עושה זאת מתוך כבוד לאביה ולא מתוך כבוד אליי לחצתי את ידה בעדינות.. למה לעזאזל היד שלה כל כך קטנה? אני מרגיש כיאלו אני יכול לרסק אותה בשניה. כמובן אחר כך לחצתי את ידיהם של אדריאן ושל דילן.
כשאני ואבא נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע שאלתי אותו ״אבא אני לא חושב שזה רעיון טוב. אולי תנסה לבטל את ההסכמים איתו?״ עיניו של אבא האפילו והוא נעצר בצד. שיט שיט שיט. לא העזתי להסתכל עליו. אני יודע שעצבנתי אותו. אגרוף חזק בלחי הימנית מוציא אותי ממחשבותיי... ״מה נראלך שאתה מדבר בכלל?! אה בן זונה?! תגיד תודה שאני אבא שלך! תגיד תודה שאני זה שמחתן אותך! אתה צריך לנשק לי את הרגלים חתיכת זבל.״ הוא צעק עליי. בום. עוד אגרוף. בום. עוד אחד. הוא תפס את הסנטר שלי וסובב את ראשי אליו. שיט. ״מה נראלך בן זונה?! אתה לא תתחצף אליי ככה ואז גם לא תסתכל עליי. תינוק חסר ביצים״ בום אגרוף באף. לפני שאני מספיק לנשום שוב, בום אגרוף ללסת. האחד הזה גרם לי לאבד את ההכרה.