ריילן שלי

פרק 3- אנג׳ל

״אנג'ל!!״ שמעתי את אחי מתאו צועק לי מלמטה. ״מה?״ השבתי בצעקה כדי שישמע, אבל לא במפתיע הוא לא עונה לי. אני שונאת כשהאחים שלי עושים לי את זה. אני בדרך לצאת מהחדר שלי והופתעתי לראות את אחי הבכור אדריאן בכניסה לחדרי. ״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי אותו. ״אנחנו צריכים לדבר אנג'ל. אבל את חייבת להבטיח לי שלא תתחרפני.״ הוא אמר לי. משכתי בידו פנימה לתוך חדרי והתיישבתי על המיטה והוא התיישב מולי. ״נו דבר״ אמרתי. ״אל תכעסי..״ הוא לקח נשימה עמוקה והמשיך, ״מתאו צדק. אבא מחתן אותך.. הוא ארגן פגישה עם משפחת רוסו, האיטלקים שאנחנו הולכים למסיבה שלהם בשבוע הבא״ רגע.. ״מה?!״ צרחתי לפני שהספקתי לשים לב שזה יצא בקול. ״למה אתה מתכוון?! אין סיכוי שהוא מחתן אותי בלי שאכיר את הבחור״ צעקתי על אחי. ״זהו שהיום בערב בשעה 19:00 את, אבא ואני הולכים להיפגש עם מר רוסו ובנו בדיינר ואבא והוא יחתמו על הסכם נישואים...״ לא.. לא יכול להיות. בלי להוסיף דבר אני רצה למטה וברגע שאני רואה את אבא שלי אני צורחת עליו ״אתה לא יכול לעשות לי את זה!!! בבקשה אבא אני לא רוצה להתחתן עדיין אני רק בת 17! אני לא מתחתנת עם גבר שאני לא מכירה!״ מתאו ודמיאנו לא הסתכלו עלי, מתוך רחמים וזה מגעיל אותי. אחי טיאגו הסתכל עליי עם מבט שבור. כיאלו הוא זה שמחתנים אותו לגבר זר. ״תרגעי מייד אנג'ל. אני-״ קטעתי את אבי לפני שהוסיף מילה ״אל תגיד לי להרגע! למה שאתחתן עם מי שאתה אומר לי?!״ צעקתי. ״אנג'ל! תפסיקי עכשיו. את מתחתנת וזה סוף הסיפור! תעלי להתארגן. ניפגש איתם בשבע בערב.״ הוא צעק עליי בחזרה. אני באמת לא רוצה.
__________________________________________
הקפצת זמן 18:54 (אותו היום)
אני רוצה לצאת מהמוכנית ולרוץ. לא אכפת לי לאן רק לא להיות פה. לא דמיינתי שהחופש שלי ייגמר ככה. לא כל כך מהר. אבי חונה את האוטו במגרש החניה של הדיינר הנטוש של ג׳ו. פעם אהבתי ללכת לכאן.. אחי אדריאן מסתובב אליי ושואל ״מוכנה?״ מה הוא חושב?.. איך אפשר להיות מוכן לדבר שכזה. ״לא. זה משנה משהו?״ אבי הסתובב ואמר ״זה לא משנה דבר. קדימה תחייכי ותהיי נעימה אנג'ל. תשתפי פעולה.״ אני רוצה לבכות פאק. אדריאן פתח לי את הדלת והושיט לי את ידו. אני הולכת בין אבי לאחי הבוגר. שניהם לוקחים אותי לדבר שיעצור את החיים שלי. נגמר החופש שלי בשנייה שאבא יחתום על החוזה. אני לא מוכנה... כשהגענו לדלת ראיתי גבר שרירי ללא שיער שומר על הדלת.. ״מר רובין״ אמר השומר ופתח לנו את הדלת. אני נכנסת פנימה עדיין נאחזת בזרועו של אחי. ישר הסתכלתי על הבר כי שם חשבתי שאמצא את בעלי לעתיד אבל להפתעתי הם ישבו באחד התאים שליד החלונות. שם אני ואחיי היינו יושבים תמיד כשבאנו לאכול פה.. ״מה שלומך קליימן?״ שאל מי שאני מניחה שהוא דילן רוסו, הוא התקרב לכיווני ולחץ את ידו של אבי. ״דילן.. חברי היקר מה איתך?״ כל זה בולשיט. אני בטוחה שזה העמדת פנים. כולם כאן צבועים ואני רק רוצה לחזור הביתה. לחיצה על ידי הימנית הוציאה אותי מחשבותיי. אדריאן סימן לי עם עיניו שגבר נוסף יושב בתוך התא. התקרבנו כולנו אל תוך התא והתיישבנו משפחה מול משפחה. כיאלו זה נורמאלי. אני מסתכלת קדימה ולצערי אני רואה את הגבר הכי.. הכי.. מושלם שראיתי בחיי.