Your magic- L.S

Your magic #14

נ.מ לואי

שום דבר לא מובן מאליו.

שום רגע שקט לא יכול להלקח בצורה כל כך מובנת מאליה.

רגע אחד התאמנתי בקווידיץ', וברגע הבא מצאתי את עצמי באמצע מסדרון של בית חולים מוגלגי, מוקף ביקיריי ומחכה לגזר הדין של אחותי. 

ברגע אחד.

תמיד שנאתי בתי חולים. המנורות הלבנות הבוהקות, העצב שנמצא באופן קבוע במסדרונות, ריח חומרי הניקוי המנסה להסוות את סירחון התרופות והמוות.

שנאתי לבתי חולים גברה במיוחד עכשיו, כשידעתי שאחותי ההריונית נמצאת מאחורי אחת דלתות חדרי הניתוח, נאבקת על חייה.

לפי מה שנאמר לנו, לוטי ובן הזוג שלה נסעו הביתה לאחר ארוחת בוקר מאוחרת בבית הקפה האהוב עליהם, ומשאית שאיבדה שליטה התנגשה בהם והתהפכה.

צוות חילוץ והצלה הגיעו במהירות למקום האירוע והבהילו את לוטי לניתוח חירום, ולפי דבריהם של הרופאים לוטי שברה מספר צלעות וחטפה זעזוע בעמוד השדרה. אך סיבת הבהילות לניתוח הוא במיוחד, כמובן, ההריון המתקדם שבו היא נמצאת, והלחץ להציל את התינוק.

התהלכתי במעגלים במסדרון המואר באור הניאון, לא מסוגל לשבת בשקט על הכיסא. הלחץ כרסם לו חורים בליבי, והדאגה קשרה את קרבי.

אני לא אצליח לשאת עוד מוות במשפחה.

רק לפני שנה איבדתי את פיזי, איך אצליח לעמוד גם במוות של לוטי, וגם במותו של האחיין הקטן שלי, שעדיין לא זכיתי להכיר.

ידעתי את המדיניות של ניתוחי חירום להריוניות. אם המנתח צריך לבחור בין האמא לתינוק, מצילים את האמא.

ואני הבנתי את המדיניות הזו.

אמא יכולה להביא תינוק נוסף לעולם, אך תינוק לא יוכל להחזיר את אמא שלו.

אבל גם שנאתי את אותה מדיניות באותה מידה. המנתחים צריכים להציל גם את התינוק וגם את האמא! תינוק לא צריך לגדול בלי אמא, אבל אישה שאיבדה את הילד שלה בידיעה שהיה ניתן להציל אותו, אך הצילו אותה במקום, מאוד מחרידה.

באותו רגע שכחתי מהכל. שכחתי מנייל, מהארי, ממשחק הקווידיץ', מהשיעורים, ורק התרכזתי בלוטי ובילד שלה. התפללתי לכל אל שזכרתי את שמו שיציל את אחותי ואת האחיין שלי ביחד.

הפסקתי לטייל הלוך ושוב במסדרון והתיישבתי על הרצפה. נשענתי על הקיר, עצמתי את עיניי בחוזקה והחזקתי את הדמעות בפנים. הידיים שלי התחילו לרעוד, וכתמים שחורים התחילו להופיע בזוויות העין שלי.

ניסיתי לנשום נשימה עמוקה, אך כל מה שיצא משפתיי היתה נשימה רועדת שנקטעה באמצע, חונקת את האוויר בגרוני.