פרק ביניים- אי שם בשוק...

80 12 12
                                    

שלומות לכל קוראינו הנפלאים✨
קודם כל, אנחנו רוצות לומר סליחה על כל ההמתנה לפרק, לא תכננו שייקח לנו כל כך הרבה זמן לכתוב עוד פרק. (אבל אלו 2753 מילים, זה יחסית הרבה!)
דבר שני - רצינו לומר תודה רבה על כל ההצבעות בספר של לילה, כי זכינו:)
ודבר שלישי ואחרון - הפרק יכלול כמה מושגים שהיינו צריכות לעשות מחקר עליהם - תוכלו לראות שליד חלק מהמילים יש כוכבית - מוזמנים להיכנס לתגובות אין-ליין כדי לראות מה זה אומר בדיוק.

•°•°•°•

הייתה זו שעת בוקר מאוחרת, והשוק הקטן במרכז לונדון שקק חיים.

לראשונה זה ימים רבים הציצה השמש מבין העננים האפורים, והקרניים שלה שטפו באור זהוב את המרצפות המאובקות ואת צעקות הרוכלים.

השוק היה נקודת הממשק היחידה בין חייהם החדגוניים של פשוטי העם לבין הססגוניות שאפיינה את חיי החברה של עשירי העיר. העניים באו לשוק כדי לחפש תעסוקה או למצוא אוכל זול. העשירים, לעומתם, חיפשו נוצות יען* יפות לכובעיהם, כפתורים יפים למחלצותיהם, ואנשים יפים לשעשועיהם האפלים. ביניהם, ליד דוכן שמכר מחוכי גברים**, בבגדים ממורקים ומבטא מהוקצע, עמדו אח ואחות והתווכחו.

האחות הייתה גבירה תמירה בעלת שיער ערמוני. שמלתה, פשוטה ונמוכת מחשוף כצו האופנה, זרמה לגופה בגלים כחולים והדגישה את קו מותניה הצר. לבושה לא היה מנקר עיניים, ועדיין היא הייתה יפה כמו האור הראשון של הבוקר. משמאלה עמד ג'נטלמן מהוגן, לבוש בחליפה שחורה ובעל כתפיים רבועות. שיערו היה בהיר משלה, והוא היה נמוך ממנה בכחצי ראש. בידו אחז מקל בעל ידית שעוצבה כיונה, ולראשו חבש כובע גבוה.

"אני לא מתחמקת!" קראה האחות. "בשיא הכנות, פיטר, אני לא חושבת שאדון ווילסון ואני מתאימים לקשר נישואין."

"למה?" הקשה אחיה. "אני לא מבין מה מקור הרתיעה שלך ממנו, אווה. הוא נחמד, והוא ממשפחה מיוחסת, והוא יפה תואר למדי. ראית את קו הכתפיים שלו?"

"למה שאני אסתכל על-"

לפתע היא השתתקה והביטה סביבה בבלבול. פיטר התבונן עליה בתמיהה.

"על מה את-"

היא השתיקה אותו בנפנוף יד וסימנה לו שיקשיב. כעבור רגע גם הוא שמע את זה – בכי מרוחק שנישא ברוח הקלילה שנשבה בין הדוכנים.

"ילד אומלל," נאנח פיטר. "בטח התרגז בגלל שלא הרשו לו לקנות את מה שהוא רצה. אני מרחם על ההורים שלו."

אוולין קימטה את מצחה.

"אני לא חושבת ש-" אוולין עצרה לרגע וניסחה מחדש. "הבכי הזה, הוא לא נשמע לי כמו בכי רגיל של ילד כועס." אמרה בהיסוס. "יכול להיות שהדמיון שלי מהתל בי, אבל אני בטוחה למדי ששמעתי אותו צועק שם של מישהו. ובכל הרעש הזה..."

פרחי ליל אמשWhere stories live. Discover now