פרחי ליל אמש

מכתב חמישי - אוולין

לכבוד: מרגרט סמית', המאפייה של משפחת סמית', רחוב בייקר.

מאת: העלמה אוולין אוגוסטה הנרייטה בארדווד, שדרת גדות הנהר.

מגי היקרה,
כשאני כותבת את המכתב הזה השמש בדיוק שוקעת מעל הגנים, וככל שהאור הזהוב הרך שלה שופע מטה בין שיחי הפרחים ועצי הפרי העמוסים אני חושבת יותר ויותר על מפגשנו האחרון.
אין די מילים בפי כדי לתאר את ההנאה המרובה שהפקתי מהטיול הנפלא שלנו ברחבי הגנים. כל רגע ורגע ממפגשנו חקוק במוחי בשלמות כאילו קרה רק לפני רגע קט. אפילו בעצות שלך בנוגע ללחמניות הספקתי כבר להשתמש, ואני שמחה לדווח שהן יצאו טעימות למדי (למרות שלא טעימות כמו הלחמניות שאת אופה, כמובן!) ושהפעם כל נערי המטבח יצאו בשלום מהעניין, ללא שום תקרית מביכה.

הייתי שמחה להפיק עוד זיכרונות נעימים כאלו. איזה זמן יהיה נוח עבורך על מנת שנוכל לעשות זאת? אני אדאג להיות פנויה בכל שעה ויום בהם תנקבי.

ובנושא אחר- האם הגיעו אלייך הפרחים ששלחתי לך? זה זר גדול של חרציות בר שקטפתי בעצמי הבוקר, מתוך אמונה שלמה שוורדים הם פרח שמפריזים לחלוטין בערכו. בכנות, רק לי נדמה שכל הגברים קוראים באותו הספר הישן והשחוק בכל מה שנוגע לענייני פרחים? כמה נחמד שאני אינני גבר.

נתתי לשליח הוראות הגעה מפורטות באופן אישי, ובכל זאת איני סומכת עליו לחלוטין שיביא אותם אלייך בבטחה, שכן נראה שהיה עסוק בבחינת גזרתי יותר מאשר בהקשבה לדבריי. חוץ מזה הוא גם נראה רופס ורפה שכל, כמו חלק גדול למדי מן הגברים הצעירים בימינו. מה חבל, נראה שהישועה אכן תבוא מאיתנו, הנשים.

אבל מספיק להכפיש את המין הגברי- עוד לא שאלתי לשלומך!

ובכן, מה שלומך? האם אמך החלימה מן הצינון הנורא שתקף אותה? במקרה ויעלה הצורך, אני מכירה רופא נהדר שחייב טובה למשפחתי ותוכלו לקחת אותה אליו בחינם. כך או כך אני מקווה מעומק ליבי שתחלים בקרוב, אם היא עדיין חולה.

אני חוזרת ושולחת געגועים אלייך, וחוזרת ומפצירה בך שניפגש בקרוב.

שלך,
אוולין