Love Monster Hebrew

פרק 8

"הלילה, הלילה את נישארת איתי לישון".

קמתי ליום חדש, פתחתי את העניים ולא ראיתי את לירון לידי, הלכתי לכיוון הדלת והיו שם 2 שומרים.
"איפה לירון?" שאלתי בקול צרוד
"הלכה לעבוד" אחד מהם ענה
נכנסתי בחזרה לחדר לא מרוצה בכלל מהתשובה "הלכה לעבוד אומר שהיא הלכה להתעסק עם הסמים המזוינים" אמרתי בזלזול.

-נקודת מבט לירון-
הייתי כבר בחנות מכוניות איפה שאמורים למכור מכוניות אבל במקום זה מוכרים סמים או מעבירים סמים אבל רק לאזור הקרוב.
אני מקבלת את ה30 קילו ששילמתי עליהם לפני חודש והזמנתי להיום. השומרים שלי לקחו את זה לאוטו בזהירות, לאחד מהם נפל חבילה ונפתחה
"אוח! טיפש אחד אמרתי לקחת בזהירות" רתחתי מכעס
"סס-ליחה סמית אני יקנה לך חבילה חדשה"
"עזוב, פעם אחרונה פעם הבאה אתה יודע מה יקרה".
הלכתי בחזרה לחנות וקניתי עוד חבילה חזרתי לאוטו ונסענו לשוק, לחנות ירקות שכל המסוממים יודעים שמוכרים שם סמים.
נכנסתי לשם והיו אנשים שהסתכלו עלי בפחד, אין מה לעשות לפעמים צריך להפחיד אנשים כדי שלא יפתחו את הפה.
הגעתי לחנות עם העגלה שמעל הכל מלא בירקות אבל מתחת הכל מלא בסמים, המוכר שכביכול מוכר ירקות עובד אצלי והוא מוכר את הסמים שאני מביאה לו, הוא מקבל 10% מכל זה ואני מקבלת 90% אין מה לעשות ככה זה בעסקים אני תמיד מרוויחה את הרוב.
"טוב אתה יודע מה לעשות. ממחר תדאג שכל השוק ידע שהגיע סחורה חדשה."
הוא הנהן והתחיל לסדר את החבילות מתחת לקרש הירקות.

יצאתי משם שמחה כמו תמיד, הכל הולך לי כל כך טוב והמשטרה כמו תמיד כושלת ואפילו לא שמה לב, השומרי ראש שלי מאחורי משגיחים בכל פינה שאין משהו חשוד.
נכנסנו לאוטו ונסעתי בחזרה הביתה אחרי הכל אני חייבת לנוח כי הלילה אני מעבירה סחורה מהים אם התוכנית שכריש הביא לי.
וזה דיי קשה לעביר 9 קילו מהים של לונדון.

הגעתי הביתה ועליתי לחדר שלי הייתי עייפה מהחצי יום הזה כשפתאום שמעתי דלת נטרקת מאחורי לפני שנכנסתי לחדרי
"נו היה לך כיף למכור סמים!?" רועי צעק עלי,
"זה לא עינייך" עניתי בכעס
"את פשוט מפלצת, את הורסת לאנשים את החיים עם הסמים המזוינים שלך!!"
"אוי רועי באמת אין לי כוח אליך" אמרתי ביאוש
הוא התקרב אלי והסתכל לי עמוק בעניים, ואני פשוט הסתובבתי וניכנסתי לחדר, סוגרת אחרי עם מפתח.
לירון תפתחי לי! לירון! שמעתי דפיקות חזקות מאחורי הדלת.
"שומרים תיקחו אותו!" צעקתי בתקווה שישמעו אותי וכן הם שמעו אחרי כמה שניות הדפיקות הפסיקו וזה אומר שהם לקחו אותו לחדר.
באמת שאין לי כוח אליו, יום אחד הוא נחמד ויום אחד הוא מעצבן, חוץ מזה שאין לו זכות להתערב לי בחיים.

אם אהבתם עד עכשיו את הסיפור שתפו אותו או תספרו לחבריכם, כי אני רוצה שהסיפור יצליח ולדעת שיש אנשים שקוראים אותו. בתודה אני -עדן-