מכתבים שמעולם לא כתבתי

18 - על הפרעות אכ׳לה

מכתב שמעולם לא כתבתי (על המשקל) : 1

אני עומדת מול המראה , לא אוהבת את מה שאני רואה , מסתכלת על המראה חושבת על המשקל , על קלוריות , ביוגורט הזה יש 95 קלוריות , ובזה עם התות 125 , ובחיוך אנרגיה 196 , ומראה ...? היא לא משקרת , גם המספר על המשקל לא , ואיזה אלברט איינשטין או משהו כזה אמר שהכל יחסי , ולי 39 על המשקל זה מספר גדול , ולתזונאית זה מספר נמוך , אני עומדת מול המראה , מחזיקה בגוש שומן בבטן ונגעלת : ״רגע את רוצה להגיד לי שאת מרגישה שמנה?״ אני מהנהנת , ולאט לאט את מבינה , אני מספרת לך על תפריט ההרזיה , ״2 יוגורטים ביום , חטיף אנרגיה ופרי״ , ״זה הכל? - את מבינה שזה לא בסדר?״ - את שואלת , אני מהנהנת , ״יש לי בראש שריטה , אבל אני עדיין מרגישה שמנה״ ,
.
.
.

מכתב שמעולם לא כתבתי (על המלחמה עם האוכל) : 2

הם כולם אוכלים פיצה ובצק ואת נועצת מבטים כועסים בסלט , בידיעה שלא בחרת בהפרעה הזאת , בידיעה שלא בא לך עכשיו לרוץ לשירותים להקיא , מביטה בהם נהנים , יש אנשים שמפנקים את עצמם עם אוכל קונים להם המבורגר עם מעל 1000 קלוריות , או שווארמה , או בגט , או סתם עוד שניצל בטיגון עמוק מוטבע בשמן , אני יודעת שלא בחרתי את ההפרעה הזאת , לספור כל הזמן קלוריות , לשקול אוכל , או למדוד את עצמך כל הזמן על המשקל או לאכול רק קלוריות ספורות , כמו יוגורט או משהו שרשום על החפיסה כמות קלוריות , אני לא בחרתי בהפרעה , היא בחרה בי , היא בחרה ללוות אותי במשך 4 שנים , ופעם חברה אמרה לי אל תבחרי בהפרעה , תבחרי בחיים , אז זהו זה , פעם ראשונה שאני סופסוף מקשיבה ופונה לבקש עזרה , הפעם ההפרעה לא תנצח , אני אנצח אותה .