בוקר טוב ואף מלבב. הרי לכם סיפור חדש דנדש מבית היוצר: אני🥳
מקווה שתתנו לו הזדמנות 🫣
יום מלבב ויעיל לכם ❤️
...
מה הם החיים אם לא אוסף של חוויות ברצף בלתי פוסק שמובילות אותך ממקום למקום ללא הפוגה? חלק מהחוויות ההן נעימות, רובן מעייפות, אך ישנן אלה, שהוויתן כה מביכה עד שהלב שלך רוצה לפרוש כנפיים ולהתחפף מבית החזה רק כדי שהנפש שלך תתנתק מהגוף ולא תאלץ לחוות את המבוכה העזה והמוחלטת שנקראת אתה.
כן, אין קשה כמבוכה.
ובכן, אותה סיטואציה מביכה של אותו יום, הייתה סוג של איזה שיא בחיי. אני אדם שקול, רציני, יש יגידו קר. בדרך כלל אני לא נופל לשטויות מביכות ומתעלם לחלוטין מדברים שמנסים לערער אותי באופן ברוטאלי שכזה. אבל מה לעשות, גם האדם החזק ביותר חייב להתערער בשלב מסויים. ואני ממש לא האדם החזק ביותר, לכן זה הגיוני שאתערער בשלב מוקדם מן הרצוי.
זה היה עוד יום שגרתי בתחנת המשטרה של העיירה אימבר. אני על המדים, הפקיד המנומנם, ארטי, ששתה את הקפה שלו ועישן סיגרייה עבה דיבר ללא לאות. הוא הניח יד אחת על כרסו העבה ובהה בי בעיניו הכחולות הקטנטנות. שיערו המסודר, המהודק בצורתו באמצעות הג'ל, גרם לכך ששיערה אחת לא תזוז בכל זמן שדיבר. בכנות לא היה לי מושג על מה דיבר, שנאתי משמרות לילה. הייתי עייף, מדי השוטר שלי היו הרגישו כבדים מבדרך כלל, והאקדח לא הפסיק ללחוץ לי על מותן לא משנה באיזו זווית סידרתי את הקייס שלו, וארטי מצא לנכון לספר לי על הבן החדש שלהם, אני חושב.
משמרות יום בעיירה שלנו היו שקטות יחסית, עיירה שקטה ומנומנמת בדרום קרוליינה, בה קורה כל כך מעט שתמיד תהיתי לעצמי למה לעזאזל סיימתי בהצלחה בית ספר לשוטרים רק כדי להיתקע בחור המחריד הזה שנקרא אימבר. אז כן, משמרות יום היו שקטות, ומשמרות לילה? וואו, אני מאמין שכל ארבעת אנשי הצוות הנוכחים בתחנה יכלו ללכת לביתם ולחזור בבוקר בלי שיחת טלפון אחת למשטרה. לרוב אני צודק בזה, לרוב איש לא מתקשר לתחנה הישנה בלילה.
הפעם טעיתי.
ואם כבר התחלתם לחשוב שהסיפור יתפתח לדרמת מתח מטורפת על רוצח סדרתי בעיירה מחוץ לציוויליציה, טעיתם בהחלט. בסך הכל גברת קשישה שהתקשרה להודיע על רעש. כשוטר האמיץ שאני, וכשוטר המשועמם והמבואס ביותר במחוז, קפצתי מיד על הקריאה רק כדי לצאת מהחור הדפוק והמחניק הזה שנקרא תחנת משטרה אימבר. שוטר הסיור הנוסף של המשמרת, קייל, בא איתי, וכך בתחנה נותרו הפקיד השמנמנן והשוטרת השלישית במשמרת שתפקידה היה לאבטח את התחנה מהצרצרים והכלבים המשוטטים בחוץ.
קייל ואני לקחנו את הזמן כשעלינו לניידת. לקחנו את הזמן גם בנסיעה עצמה, כמעט לא החלפנו מילה, ולא מתוך איזו שנאה תחרותית או משהו. אין על מה להתחרות באימבר. זה פשוט שהוא ואני היינו באותו מצב של יאוש ושנאה כוללים למקום הזה ולמפקד המחוז ששיבץ אותנו בחור הדפוק הזה. קייל היה מחזור מתחתיי בבית הספר לשוטרים, שם לא באמת יצא לנו להכיר. באימבר כבר הכרנו יותר כשזהינו אחד את השני מיד.
הוא היה בחור טוב, לבבי ומגודל. אב אוהב ובעל נאמן לאישתו המקסימה ששכחתי את השם שלה. הוא גם היה מלא חוש הומור בדרך כלל ונראה כמו הכלאה של קלישאה של שוטר ודוגמן הלבשה תחתונה. היו לו עיניים כחולות, מצומצמות, שיער שחור, שפם מושלם ומדוייק ופנים מוארכות. סך הכל היינו חברים די טובים, בהתחשב בנסיבות. חלקנו הרבה מרמור משותף, למרות שאני מאמין שהוא בעיקר חלק את המרמור שלי ושיתף איתו פעולה. בפועל קייל חיי את חייו בנוחות, בחברת משפחתו האוהבת ובלי דאגות רציניות כמו שיש לשוטרים אמיתיים ברחבי המדינה.
"'תה חושב זה יהיה עניין רציני הפעם?" שאל קייל.
"לא." לא היה מה להוסיף לזה.
"כן. שאלה טיפשית." הוא בהה בי נוהג לכמה רגעים ואז נשען על החלון באנחה, "אני שונא את המקום המחורבן הזה."
"כן." ובזאת המשכנו את הנסיעה הקצרה.
YOU ARE READING
השוטר הטוב (boy x boy)
Lãng mạnבעיירה אימבר לא קורה דבר. עיירה שקטה, כמעט דוממת, חסרת חיים כמעט לגמרי, בה גר לוי סלובק שלא ברצונו כבר כמה שנים. כשהיה טירון צעיר בבית הספר לשוטרים, הוא לא חשב שככה תראה עבודת השיטור שלו. כלומר, ברצינות, הפשע הכי רציני בעיירה הזו זה רעש בלילה וחתול...
