השוטר הטוב (boy x boy)

13 | המסיבונת של דיוויד

צהריים מרשימים ואל תחשמלו עכבישים 🕷️🤩

.

תראו, כבר הבנתם שאני חסר ביטחון, אבל גם אתם הייתם אם הייתם עומדים ליד בחור כמו פיליאס. כלומר, הוא לא חייב להיראות כל כך טוב כל הזמן. בלי קשר למה שהוא לובש או עושה בכלל. אז כשהוא באמת משקיע באיך שהוא נראה, וואו, איך בכלל אפשר לעמוד בפניו?
הוא הגיע לבית שלי לפני כמה דקות. השעה הייתה שבע וחצי בערב, כחצי שעה לפני המסיבונת של דיוויד. הוא נעמד בכניסה לביתי, ואני עמדתי מולו, סוקר אותו כמו בן נוער שרואה בפעם הראשונה בחייו בחורה עירומה.
עד כה, בכל פעם שפגשתי את פיליאס הוא לבש את אותו הסגנון בדיוק; הגופייה הצבעונית הרחבה והפתוחה, המכנסיים הקצרים, הסנדלים והשיער המפוזר.
אבל עכשיו? פיליאס לבש מכנסי ג'ינס לייקרה בצבע בורדו עמוק, צמודים, שישבו בצורה יוצאת מן הכלל על רגליו. הרגליים שלו לא היו רזות ודקיקות, אלא שהיו לו ירכיים ותאומים שריריים והבד הנמתח פשוט עשה חסד עם הצורה הנהדרת של רגליו
. הוא לבש מכופתרת שחורה, צמודה, עם יותר כפתורים פתוחים מהדרוש, שאפשרה לראות בדיוק את צורת הגוף שלו. החל משרירי החזה והבטן, בנוסף לשרירי הכתף הנפוחים. הוא לבש מעל כל היופי הזה ג'קט ג'ינס שחור, שכמובן רק הוסיף למראה שלו, אבל יותר מכל, היה זה השיער שקנה אותי. עד כה ראיתי את פיליאס עם שיער מפוזר, מה שהחמיא לו מאוד, אבל לראות אותו עם השיער הבלונדיני המדהים הזה שלו, אסוף לקוקס צמוד על ראשו, היה מחזה מלבב. השיער האסוף הדגיש את פניו בצורה מופלאה, ושוב הבחנתי עד כמה פיליאס פשוט יפהפה. עיניו הירוקות-כחולות הנוצצות, השפתיים האדומות הגדולות והאף המושלם, עצמות הפנים הנאות והעור המחוספס, וכל זה בלי שהשיער שלו מסתיר דבר.
וואו.

הבהייה שלי בו התארכה מעבר לזמן הלגיטימי, ומצאתי את עצמי ממלמל, מבטי מתגלגל חזרה אל עיניו, "אתה נראה נהדר."
בתגובה למילים שלי צעד פיליאס צעד נוסף לפנים, וסגר את המרחק בנינו לנשיקה קצרה, חיוך גדול היה על פניו. "תודה לך, שוטר," אמר ובאותה נשימה העביר עליי מבט זהה. "גם אתה." הוא אמר.
אני יודע אני יודע, זה פתטי להתרגש כל כך ממחמאה כזו, במיוחד שאני לא הבחור הזה שכולם יסתכלו עליו במועדון, בואו נגיד, אבל עדיין התרגשתי וחייכתי לנוכח דבריו. זרקתי על עצמי גם כן מבט, על הנעליים הצבאיות, המכנסיים השחורים הצמודים והחולצה השחורה המכופתרת.
נזכרתי במה שפיליאס אמר לי על חיוך, אז חייכתי כשהשבתי לו, "תודה."
שתקנו כמה רגעים זה מול זה, ושוב, תודה לאל, היה זה פיליאס שהקליל את האווירה, "טוב, אז מתי יוצאים לבית של החברה השוטרת שלך?"
הבטתי בשעון היד שלי, מתנער מהרגע הקסום שאפף אותי עם מראהו של פיליאס לפניי, והשבתי, "נצא עוד עשרים דקות. אני לא רוצה להקדים או להגיע בין הראשונים."
הוא הנהן, "אז…" הוא משך בגבותיו כמה פעמים, מביט בי במבט חתרני.
הבנתי לאן הוא חותר. אבל, "לא כדאי עכשיו." מבטו המאוכזב גרם לי להוסיף, "אם נתחיל אני לא אוכל להפסיק."
הוא חייך בשביעות רצון מהתשובה שלי, "אז תתקשר לחברה השוטרת ותגיד לה שלא יכולת להגיע עקב מצב חמור של חרמנות יתר."
הפעם כשחייכתי, החיוך שלי היה אמיתי.
פיליאס חייך גם כן, ושאל, "אני יכול בבקשה רק לנשק אותך?"
הנהנתי, והוא התקרב אליי וכבר הייתי בין זרועותיו.