השוטר הטוב (boy x boy)

15 | נתחיל מההורים

שיהיה לכם בוקר משובח, ותמנעו משינה במאונך! 🤩❤️

.

חזרנו אל המסיבונת, דיוויד ואני. וזאת לאחר שסיכמנו יחד שהזמן הנכון לספר לג'וי את עניין ההומואיות של דיוויד, מן הסתם לא יהיה כאן במסיבה הזו. החלטנו להיפגש שוב, ביוזמתי (עם כמה שזה חריג כי אני משתדל לא ליזום כלום עם אף אחד באופן שיטתי), וסיכמנו שנחשוב על הפרטים אחר כך. כעת שנינו נראינו רגועים, דיוויד נראה כאילו לקה בטראומה קלה והספיק להשתקם ממנה בארבעים וחמש הדקות שנעדר, ואני פשוט נראיתי חסר הבעה ורצון להתקיים כתמיד.
למעט האנשים שהיו באותה סיטואציה שהובילה את דיוויד לברוח מהמסיבה של עצמו, אף אחד לא שם לב שנעלמנו או שחזרנו.

התיישבתי לצידו של קייל, והוא שלח לי מבט סוקר ותמוהה.
"מה?" שאלתי.
היה לו מבט לא מרוצה כל כך, והוא המשיך לנעוץ בי את המבט הזה עד שהוא פתח את הפה שלו, "בוא נלך להביא משהו לשתות, לוי."
לא אהבתי את הטון של קייל, ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אבל קמתי אחריו, ובאותה נשימה חיפשתי בעיניי את פיליאס. לא מצאתי אותו בשום מקום.
קייל הוליך אותי לשולחן אותו הפכה ג'וי לבר משקאות מתוקים ומוגזים, וחוץ מאיתנו לא היה שם עוד אף אחד.
קייל הביט בי במבט הקשוח הזה שלו, ואני התחלתי ברצינות להתעצבן עליו. כשהוא המשיך לשתוק ולהביט בי בשילוב ידיים כאילו אני ילד חצוף, אמרתי שוב, "מה?"
הוא נעץ בי מבט מוכיח ואמר, "ג'וי היא חברה שלנו, לוי."
הבטתי בו בבלבול, מנסה להבין מה לעזאזל ההקשר של מה שאמר עכשיו. "אוקיי…?"
"לאן נעלמת לכמעט שעה עם דיוויד?"
ואז הבנתי, "אתה חושב שאני…" בקושי יכולתי להמשיך את המשפט.
"ג'וי משרתת איתך, איך יכולת?"
ואני, בהלם מוחלט ובעצבים מוחלטים אפילו יותר, מצאתי את עצמי מגלגל את עיניי בחוסר אמונה, "זה מה שאתה חושב עליי, קייל?" הוא לא השיב, "מה הבעייה שלך?" הכעס ניבט מקולי והודגש אפילו יותר כשהסתובבתי מפני קייל והתחלתי ללכת משם. בן זונה מחורבן, איך הוא בכלל יכול לחשוב על זה?

היד של השותף הדפוק שלי מהר מאוד מצאה את כתפי וסובבה אותי אליו. "אתה רוצה להגיד לי שנעלמתם לכמעט שעה בלי לענות לפלאפון ולהראות סימן חיים ולא עשיתם כלום?"
הבטתי בו כלא מאמין, "אני לא מאמין שזה מה שאתה חושב עליי." לא יכולתי להביט לו בעיניים. התחלתי ללכת שוב, ושוב הוא עצר אותי עם ידו. אבל הפעם כשהסתובבתי, הכעס שלי כבר היה כל כך גדול שדחפתי אותו בכוח ואמרתי, "עזוב אותי!"
הוא נהדף לאחור, אבל לא נפל, והשיב לי דחיפה, "אתה כועס ככה כי אני צודק?"
וזה היה השלב, בו השכל הישר שלי הפסיק לעבוד. מצאתי את עצמי מניף את היד שלי לאחור ולפני שהספקתי לחשוב על זה, מחזיר אותה בחזרה וחובט היישר בפניו של קייל.
קייל הופתע כמוני מהאגרוף. הוא הרים את ידו לפניו, לסתו נעולה בקשיחות. אני חושב שהוא עמד לומר משהו, אבל לי כבר לא הייתה סבלנות להקשיב לו. הסתובבתי והלכתי משם, צועד מהר יותר, והפעם אף אחד לא עצר אותי.
התעכבתי בבית של ג'וי רק כדי לקחת את המעיל שלי אותו הנחתי איפשהו, והסתלקתי משם בלי עיכובים.