Daddy cool [BOYXBOY]

part. 9

הנה, קחו פרס ניחומים, וגם כי הייתה לי השראה לפרק באותו הרגע

נעמדתי כשגבי לדלת והתנשפתי במהירות.
אני לא מאמין על עצמי.
איך הסכמתי לשכב עם הפסיכופת הזה?!

נעמדתי ממול המראה שמעל הכיור משיש והסתכלתי על עצמי בזעזוע.
הבטחתי לעצמי שאני לא אשכב איתו, פאק.
הרגשתי צביטה בלב.
הוא בכלל לא זכר את זה ששכבנו.
פאק אני זונה בשבילו. פאקינג זונה לעזאזל.

התארגנתי במהירות, צחצחתי שיניים ולבשתי חולצה ומכנס שהיו בארון המקלחת, ואז יצאתי מחדר המקלחת, בדיוק בזמן בשביל לשמוע את דוריאן מזמין בחורה אליו להלילה בשיחת טלפון.
כחכחתי בגרוני. "אדוני, המקלחת פנויה."
צחוק מקסים נשמע מהקו השני של הטלפון ודוריאן חייך.
"אדוני?"
דוריאן הסתובב אליי והנהן, ואז סימן לי בידו לצאת מהחדר.

רציתי להקיא.

יצאתי מחדר השינה בתסכול.
הוא השתמש בי כמו סמרטוט רזרבי.
אני כלום בשבילו.
ואני מתוסכל מעצמי שכל כך אכפת לי מזה.

נכנסתי לחדר האוכל והתיישבתי במקום רנדומלי על השולחן הארוך.
לא עבר זמן רב ודוריאן נכנס לחדר האוכל גם הוא.
"בוקר טוב בחורים." דוריאן אמר לשומרים שלו והם החזירו ב"בוקר טוב מר קאלו" רשמי ומקצועי.

דוריאן הנהן והתיישב גם הוא, חמש כיסאות רחוק ממני.
התעלמתי מקיומו והתחלתי לאכול את האוכל שלי, פנקייקים אוורירים ושמיימים שתמיד רציתי לטוס לקוריאה בשבילם.

-

המשך היום היה שקט.
אני וביל היינו עם טומי רוב היום, שיחקנו איתו וניסינו ללמד אותו שתרנגולת זה לא זן נכחד של חיה.

בערב החל לשעמם לי, בעיקר אחרי שטומי הושכב לישון.
ביקשתי מביל להוביל אותי לספרייה והוא לקח אותי לספריה הכי גדולה שראיתי בתוך בית פרטי.
הרגשתי כמו בל מהיפה והחיה לפתע.

היו שם מאות ספרים, ועשרות ז'אנרים.
הגעתי לגן עדן.
אלוהים, אתה יכול לקחת אותי עכשיו.

בחרתי בספר רנדומלי, כי לא ידעתי מאיפה להתחיל לבחור.
הספר הנבחר היה "חלף עם הרוח".
ספר על אהבה נכזבת וחיים ממורמרים של אישה שלא ידעה לבחור בגבר הנכון.

נאנחתי. סימן מקסים מאלוהים, שרוצה לומר לי שאני טמבל בדיוק כמו האישה ההיא.
רק שאצלי אין אפשרויות.
דין שכח ממני בהזדמנות הראשונה שנתנה לו, ודוריאן מנצל אותי כמו סמרטוט.

החיים ממש מצחיקים כשחושבים על זה.
הכל פשוט יכול להשתנות תוך רגע, בלי שאפילו צריך לחשוב.

-

חזרתי לאיזור המגורים, מנסה להימנע מלהיות בסביבת חדרו של דוריאן.
אבל כמו שאמרתי, לאלוהים יש את התוכניות שלו.
הדלת של חדרו של דוריאן נפתחה, ואישה לבושה חלוק מבד סטאן בצבע בורדו יצאה מהחדר ונעצרה כשראתה אותי.

"שלום, מי אתה?" היא שאלה, וקולה הרגוע נשמע בחלל הבית.
נעמדתי והסתכלתי עליה, מבולבל לחלוטין. "מה?"
היא חייכה. "שאלתי מי אתה"
גירדתי את עורפי במבוכה. "אממ... אני.... עובד כאן."
היא התקרבה אליי וטפחה על לחיי בחיבה " אתה בטח האמא החדשה של טומי. שכבת עם דוריאן-"
"שששש" מיהרתי להשתיק אותה. "דוריאן לא אמור לדעת שזה קרה"

היא הביטה בי ברצינות לכמה רגעים ואז הנהנה וחזרה לחייך. "אתה מקסים ומתוק. מצאת חן בעיניי. אני מקווה שניפגש שוב" אמרה והלכה אל חדר המקלחת שבסוף המסדרון.

עברתי את חדרו של מר קאלו במהירות ועליתי במדרגות אל החדר שלי.
פתחתי את החדר שלי וצנחתי במהירות על המיטה.
אייש. ברגע זה, אני שונא את החיים שלי.

אכן כן ריבר יקירי, גם אנחנו.

טוב, מה שכן נוצרה כאן תחרות בין ריבר לאישה הסקסית ששמה יתגלה בהמשך אם אני אזכור אותה.

ריבר; היא לא הייתה סקסית.

אני: *משתעלת ומסתירה את התחת הגיי שלי שאומר אחרת* ברור לא. ברור.