Part 13

598 50 7
                                    


היי בסטיז

ממליצה לקרוא את השני פרקים האחרונים, להיזכר קצת מה קרה.





-

נ.מ. ריבר

-

אני זוכר שקראתי כתבות על בנות שנאנסו, חשבתי שאם אני אדמיין אני אוכל להבין ולהרגיש מה הם עברו והרגישו.

כאילו שאני אוכל לדעת מה זה להרגיש מגע זר ולא רצוי על גופי, מגע כפוי ואגרסיבי.

אבל לחוות את זה במציאות זה סיפור אחר.

זה קורע אותך מבפנים ונותן לקרעים להתבוסס בדמם בשקט.

זה כואב ולא נעים, ואני לא רוצה להרגיש ככה.


הלוואי שאמא שלי הייתה איתי.

אני מתגעגע אליה.


נשמתי והסתכלתי על התקרה.

ניסיתי להירגע.

אני צריך לעכל את הדברים, ולהבין שקרה לי משהו נוראי היום.

עברתי היום אונס. פאקינג אונס על ידי הבן אדם שפעם אהבתי יותר מכל.

איך זה הגיוני?

איך מישהו מסוגל לעשות דבר כזה מחריד?

אלוהים, הגבר הזה פשוט רצח לי את הנפש.

בפשטות. כאילו אני כלום, פאק!

-

בינתיים כל מה שעשיתי היה לקרצף את העור עם סבון בהיסטריה.

הכל כדי להוריד את המגע הדוחה הזה ממני.

קרצפתי את עצמי לפחות שעה ואז נשמעה דפיקה על הדלת.

קפאתי.

דין לא יכול להיות מאחורי הדלת, נכון?

"ריבר?" קולו של דוריאן נשמע מעבר לדלת.

השרירים שלי רפו אבל הלב שלי המשיך לדפוק מהר.

"מה?" שאלתי.

נשמעה אנחת רווחה מעבר לדלת. "כלום, רק רציתי לוודא שאתה בסדר."

"אה."

"תקשיב, ריבר, אני מצטער שאמרתי לך לבוא איתי." דוריאן אמר וכתפיי נפלו.

"אתה לא אשם."

"אני כן. בגלל ההתעקשות שלי פגעו בך-"

דפקתי על האמבטיה בכעס. "דוריאן, אמרתי שאתה לא אשם, וזהו. תעזוב אותי עכשיו."

הייתה שתיקה ולאחר מכן נשמעו צעדים שמתרחקים מהדלת.

הוא הלך.

נאנחתי ונשענתי לאחור באמבטיה.

כמה זמן יקח לי להירפא מהדבר הזה?

אני לא רוצה את זה. קח את התחושה הזאת ממני אלוהים. בבקשה.

-

יצאתי מהמקלחת אחרי שעה נוספת, לבוש בטרנינג וקפוצ'ון שחורים, כשהשיער שלי עדיין נוטף מים.

החדר היה ריק, והמיטה הייתה נראית מזמינה, כאילו קוראת לי לבוא ולשכוח מכל הצרות שלי.

עליתי עליה והתכסיתי בשמיכה.

לילה טוב עולם.

-










(שוב, אני לא יודעת איך אדם מתנהל אחרי אונס, אז אני יוצרת מצב שאני חושבת שככה גבר בן שלושים היה מגיב, או לפחות ריבר)


Daddy cool [BOYXBOY]Where stories live. Discover now