Daddy cool [BOYXBOY]

Part. 15

היי

מתנצלת על קצב ההעלאות הצולע, אבל אין לי באמת השראה/מוטיבציה אז זאת התוצאה.

בכל מקרה, תהנו :)

-

טוב, אני יודע שאמרתי שאני מצפה מדוריאן שהוא יפנה אליי כשהוא צלול, אבל לא ציפיתי שזה יקרה תוך פחות מיממה שלמה.

חשבתי שהאגו שלו לא ייתן לו לבוא ולהתנצל בצורה נורמלית, או שהוא פשוט לא זכר כלום כי הוא היה שיכור.

אבל מסתבר שטעיתי.

בלי לחכות יותר מידי, ברגע שנכנסתי בבוקר לחדר האוכל והתיישבתי על הכיסא, דוריאן קם וניגש אליי, עם זר פרחים בידו.

וואטפאק.

"ריבר, אני מצטער מעומק ליבי על מה שהיה אתמול. אני מבין שהתנהגתי כמו מניאק אגואיסט ולא התחשבתי בך ובמה שאתה עובר." הוא אמר כשעיניו נעולות על שלי והגיש לי את הזר פרחים באציליות.

לא לא לא חבר שלי. אני לא מתכוון לתת לזה להסתיים כל כך מהר. מגיע לי להיות הקורבן.

"אני לא סולח לך" אמרתי, והוא הרצין את פניו וכרע על ברכיו."מה יגרום לך לסלוח לי?" הוא שאל, ואני החזרתי לו את אותו מבט רציני."לצאת מכאן, ולחזור לבית שלי. בבקשה, דוריאן. אני לא יכול להירפא כאן. אני לא מרגיש בטוח."

"אני לא יכול להרשות לך את ז-" דוריאן התחיל לדבר אבל עצרתי אותו.

"גם אם זה לא לתמיד, רק לכמה זמן. אני צריך את הפרטיות שלי. במקום שלי." 

"בסדר. אבל בתנאי אחד," הוא אמר וקם על רגליו "אתה לא תחזור לבית שלך. עדיין לא תפסנו את המניאק, ויכול להיות שהוא יחזור לחפש אותך אם תהיה שם."

נכון, הוא צודק. אחד אפס לו.

"בסדר, אז אני אשכור לי בית במקום אחר, קרוב לכאן אם זה ירגיע אותך" נאנחתי והוא הנהן."אבל אני אממן את הדירה." הוא קבע, והלך להתיישב בכיסא שמולי.

"אה- לא. אני אממן. יש לי עדיין כסף" התעצבנתי. הוא עושה ממני עלוב חסר ישע.

"אני לא שואל אותך ריבר. תן לי לדאוג לזה." מר קאלו האפל והמסתורי שלח לי מבט מתחנן וזה דיי שבר אותי.

"אוקי. בסדר. אבל שיהיה שם חדר לפיסול" מלמלתי ותקעתי את המזלג בחביתה.

העיניים של דוריאן הוארו בתגובה.

-

יום למחרת:

"טוב," דוריאן ישב בכיסא המשרדי ואני ישבתי מולו, מהצד השני של השולחן במשרד שלו "אז קניתי לך בית שנמצא במרחק חמישה קילומטרים מכאן, הוא גדול, יש לך גינה בגודל של 30 מטר לכל צד, ויש לך גם את החדר פיסול שביקשת עם כל החומרים והכלים הדרושים. הבית מצוייד בכל מה שצריך ומרוהט."