Daddy cool [BOYXBOY]

part. 10

נכון מה שהעלתי של חשוב לקרוא?
אז מחקתי את זה כי אני טעיתי ובגדול
מי שתיארו את הדמויות עשו בסך הכל מה שאני ביקשתי וזאת הייתה אשמתי שכעסתי כי אני בכלל לא קראתי את מה שכתבתי בפרק ורק קראתי את התגובות
קיצר יצאתי סתומה ותודה למי שתיקן אותי❤️‍🩹

יש למעלה שיר שממש התאים לי לפרק. כאילו, פחות לסוף אבל לא נורא.
בסוף תכתבו לי אם זה התאים או לא
אני חושבת שאני אתחיל לשים שירים בכל פרק, זה ממש כיף.

ותודה לכם שאתם ממשיכים להישאר איתי בסיפור הזה💞
-

היום גיליתי שטומי מעולם לא הלך לגן חיות, לונה פארק, או כל דבר אחר שאפילו ילדים עם משפחות עניות זוכים ללכת אליהם.
זה זעזע אותי לדעת שילד קטן מעולם לא חווה פעילות חוויתית עם המשפחה שלו.

"טומי, אתה בטוח לא הלכת אי פעם לגן חיות?" שאלתי אותו בפעם החמישית.
טומי צחק. "אתה מצחיק אמא. כבר אמרתי לך.." הוא ספר את כמות הפעמים ששאלתי אותו באצבעותיו "חמש פעמים שלא"

אחזתי בראשי בתסכול וחשבתי מה לעשות.
אני חייב לקחת את טומי לגן חיות. הילד ממש בטוח בזה שתרנגולות הן חייזר שהוכחד.
אבל מצד שני יש בעיה ושמה דוריאן.
הסיכוי שהגבר הזה יתן לי לקחת את הבן שלו לגן חיות פשוט אפסי.
אבל במקרה הזה אני חייב לנסות.
אחזתי בכתפיו של טומי והבטתי לתוך עיניו. "אנחנו הולכים לגן החיות. אמא מבטיח לך."
טומי הרים את ידיו לאוויר והחל לצווח בהתרגשות.

אלוהים, תעזור לי.

-

ירדתי במדרגות בשעה חמש לכיוון משרדו של דוריאן, מתפלל שהוא נמצא שם.
דפקתי על הדלת השחורה וקיוויתי לתשובה.
"אפשר להיכנס" קולו של דוריאן נשמע מבפנים ואני פתחתי את הדלת בעדינות.
נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת, והתיישבתי מולו בכיסא עור משרדי.

"ריבר, למה אתה כאן?" הוא שאל בחוסר סבלנות ואני גלגלתי את עיניי.
הוא התבונן בי בכעס, אבל החולצה השחורה והמכופתרת שהייתה צמודה לגופו לא עזרה כדי להמחיש את העצבים שלו עליי.
"טומי רוצה ללכת לגן חיות ואני מבקש שתאפשר לו את זה." אמרתי והוא הביט בי בהרמת גבה, או במילים אחרות, בהתנשאות.
כאילו אני פשוט עם שביקש מהמלך את חצי המלכות.

"ולמה לי לאפשר את זה?" הוא שאל ושילב את ידיו על חזהו הקשיח.
נאנחתי. חתיכת פוץ תחת מזדקן.
"אדוני, הבן שלך חושב שתרנגולת הן חייזר, שהגיע לכדור הארץ לפני אלפי שנים ונכחד. וחוץ מכלב ונמלה הוא לא ראה שום חיה אחרת בעיניים שלו. זה לא עצוב?"

ראש המאפיה גירד את סנטרו במבט חושב, ואחרי שתי דקות הרים את מבטו אליי. "יש לי עסקה."
נדרכתי. "איזה עסקה?"
הוא נשען על השולחן עבודה השחור וחייך.
"אתה עושה בשבילי עבודה, ובתמורה אני לוקח אתכם לגן חיות."
"ומה העבודה הזאת?" שאלתי, ובקולי חשש.
חיוכו גדל, מרמז לי שאני לא עומד לאהוב את העבודה הזאת. "אני רוצה שתבוא איתי לאירוע הערב. זה יהיה במקום לבוא אליי לחדר."