לוכד החלומות הרעים שלי

זה חלום? או סיוט?

אמיליה

״אתה לא נורמאלי!״ צעקתי והשלכתי על כריסטיאן כרית. ״אה באמת?״ הוא צחק והשליך עליי כרית. ״בנים לא אמורים להרביץ לבנות.״ אמרתי וגילגלתי עיניים. ״או שאתה לא בן?״ ״עזוב! אתה לא בן אדם, אתה משוגע.״ הוא צחק והפיל את ראשו לאחור. יכולתי לראות את הגרגורת שלו זזה. ״מה מצחיק?!״ צעקתי עליו ושילבתי את ידיי. ״כלום, את פשוט חושבת שאת יותר חזקה ממני״ אני לא חושבת שאני יותר חזקה ממנו, אבל אני חייבת לנצח אותו. ״ולמה לעזאזל אתה חושב שאני לא?״ גלגלתי עיניים. ״נו? למה אתה לא עונה? מה קרה?״ שאלתי וחייכתי חיוך של ניצחון. ״כלום, אני מפחד ממך.״ הוא אמר בציניות. גלגלתי עיניים, וסידרתי את שערי המבולגן, באמת לא כדאי לריב איתו. ״אז.. מה את עושה ביום יום?״ גיכחתי לשמע הניסיון שלו ליצור שיחה. ״מה?! למה את צוחקת?״ הוא הוסיף בבלבול. ״סתם, אתה פשוט לא יודע מה לומר וזה קורע.״
הוא גילגל עיניים. ״ולך יש משהו יותר טוב?״ הוא ענה בפלרטוט, והתקרב אליי כלכך, שהמצח שלי ושלו התחככו. פאק
לעשות את זה? אני לא יודעת, טוב, על החיים ועל המוות. נישקתי אותו, והוא לא דחה אותי. הרגשת פיו החם על שפתי, אני עומדת להתעלף! הוא עצר את הנשיקה בעדינות. ״אמיליה.. אסור לנו..״ הוא אמר, בזמן שהוא נישק את זווית פי, וירד לאט לאט בנשיקות.
שיזדיין המאמן המזדרגג. שיעיפו אותי מהנבחרת, אני רוצה אותו. ״לא אכפת לי״ עניתי בקלילות. ״פאק.״ הוא מלמל לעצמו, תפס את לחי בידו, ונישק אותי בחוזקה. ירדתי לשכיבה על המיטה שלו, כשהוא מעליי, ואנחנו מתנשקים. לשונו חדרה לפי, ולשוני חדרה לשלו, חקרנו לאט לאט את הפה של כל אחד מאיתנו. נראה לי שהתנשקנו במשך שעה. טוב, לא שעה, אבל הרבה זמן.
גנחתי אל תוך פיו, וזה גרם לו לנשק אותי עוד יותר בלהט.
לרשום לעצמי: לגנוח ליד כריסטיאן.
הטלפון שלי צלצל, וכמובן שהתעלמנו ממנו, אבל הוא המשיך לצלצל והמשיך... ״לעזאזל עם הטלפונים המזדרגגים האלה!״ חזרנו לישיבה, פתחתי את הטלפון, והוא הסתכל עליי בחיוך משועשע.
30 שיחות קוליות שלא נענו.
20 הודעות שלא נענו.
מטיילור, מלוסי, ומליאון. מה קרה לעזאזל?

טיילור: אחותי, יש רעשים של צרחות מהבית שלך, את שם? הכל בסדר?
טיילור: אמ, הכל טוב?
טיילור: אני מחכה לתשובה, תעני בבקשה, אני דואגת!

-עשר שיחות שלא נענו.-

לוסי: אמיליה! בואי הביתה מהר, בבקשה תבואי, קרה משהו! אני וליאון מתחבאים. בבקשה!
לוסי: בבקשה אמיליה, אני מפחדת.
לוסי: איפה את? בבקשה תעני.
לוסי: אמיליה, אני לא יודעת אם את רואה, יש פה מישהו, אני וליאון מתחבאים. בבקשה תבואי.

-חמש עשרה שיחות שלא נענו.-

ליאון: אמיליה!! תעזרי לנו
ליאון: איפה את, לעזאזל?!
ליאון: אנחנו צריכים עזרה!
ליאון: אני מפחד.

-חמש שיחות שלא נענו-
וזה לא הסוף.
התקשרתי מהר ללוסי, הכי הגיוני שהיא תענה.
לאחר כמה שניות, היא ענתה. ׳בום-בום-בום׳ שמעתי את הבכי השקט שלה. היא לחשה לי. ״אמיליה, אנחנו בארון החדר שלך, אני חושבת שהוא עשה משהו לאבא ואמא.״ דמעות החלו לרדת במורד לחיי. ״לוס, יהיה בסדר, אני מבטיחה. אני עכשיו מגיעה אליכם, תתקשרו למשטרה מהטלפון של ליאון, ותסבירו להם הכל. אני אתקשר לטיילור עכשיו. אם קורה משהו תעדכנו אותי!״ אמרתי בקול צרוד וניתקתי.

אמיליה: אוהבת אותך! אני מבטיחה שיהיה בסדר לוסי ;)
לוסי: גם אני אוהבת אותך.

התקשרתי לטיילור. היא ענתה תוך רגע. ״אמ? הכל בסדר?? את צריכה משהו? אני כאן תמ-״ קטעתי את טיילור. ״אני צריכה שתתקשרי למשטרה ותגידי להם שמתרחש משהו שנשמע כמו רצח, מהכתובת הוליווד 99. לוסי התקשרה אליי עכשיו, אני אסביר לך בהזדמנות הכל. תדאגי שאת לא שומעת צרחות של ילדים. אני צריכה לנתק, אוהבת אותך, תודה על הכל!״ כשהרמתי את ראשי, ראיתי שכריסטיאן מסתכל עליי במבט דואג במיוחד. ״תקשיב, אני צריכה שתקח אותי הביתה, אני אסביר לך הכל כשיהיה לי זמן לזה, אתה יכול לקחת אותי?״ הוא מיהר לענות לי. ״כן, ברור. הוליווד 99?״ ירדה לי עוד דמעה לפני שעניתי. ״כ-כן..״ הוא הושיט לי את ידו. כשהתקדמנו לעבר הרכב, הוא כרך את זרועו סביבי. ״אמיליה, אני מבטיח שיהיה בסדר. אני יודע שקשה לך, ואני מבטיח לך שאני אהיה איתך בכל מצב בעולם. אני לא אמרתי לך, אבל אני מבטיח לך שאני אהיה איתך. אני יכול בבקשה להיכנס איתך? אני יכול לעזור.״ הוא אמר בזמן שנסע במהירות של בהחלט משהו כמו מתאיים וחמישים- קמ״ש. ״אתה יכול? אני יעריך את זה מאוד.״ הוא חייך והחזיק את ידי. כשהגענו, שמעתי סירנות, ואורות בצבעים של, כחול-אדום. התחלתי לרעוד. והוא לחץ על ידי, בשביל לסמן לי שהכל יהיה בסדר. התקדמנו לעבר ביתי, וראיתי שמעלים את אימי ואבי לאמבולנס, על אלונקה. לא ראיתי כלכך הרבה מרחוק, אבל כלכך הרבה חבורות היו על גוף אבי. על אמי עוד פחות, אבל עדיין בצורה מאוד קיצונית. ״רגע! לא! מה קרה להם?!״ צעקתי והתחלתי לבכות, יותר משאי פעם בכיתי. הוא חיבק אותי, ובכיתי בזרועותיו. ״אני מבטיח לך, הכל יהיה בסדר, אמרתי לך כבר, אני איתך, אני איתך, אני איתך.״ הוא לחש באוזני. אחזתי בו חזק יותר. והרגשתי שרק הוא יכול לעזור לי עכשיו. ״רגע.. אני צריכה את אחים שלי.״ הלכנו יחד לשוטרת, שכמו שנראה, היא הייתה בשליטה.
״הם יהיו בסדר?״