۷ƙ|חיים שהם נצח.

∞: פרק 20.

☙

היום הזה הגיע.

היום הגיע.

הייתי באמצע להניח את החולצה במהירות כשהפעמון צלצל. טחבתי אותה עמוק במכנסיים בעודי ממהר לדלת. פותח בעיניים מעט מופתעות.

"מדוע אתה מסתכל עליי כאילו ואני רוח רפאים. זוז". דחף אותי. נכנס לבית עם שני כוסות קפה. מסתובב אליי לאחר רגע. "תחזיק". נתן לי. "השני שלך." ציווה. תנועותיו זריזות. תופס בחולצתי. סוגר את הכפתורים בידיים. בחזה. לוקח את פס העניבה וקושר איתה במהירות ראויה להערכה.

מצמצתי פעמיים כשסיים והביט בי במבט חודר. "ככה תיכננת להגיע?".

הסמקתי. "לא! התכוננתי ממש עכשיו. הגעת באמצע".

"אז אתה מאשים אותי?!". לקח מידי את כוס הקפה שלו. מצקצק באי שביעות רצון. מביט בבית ההפוך. "הייתה לך אתמול חגיגה לא רעה". מלמל. טונו יורד. מביט בי בעיניים המסויימות האלה שמרככות את לבי ברגע.

איך קרה הדבר אלוקים.

"אני פשוט הייתי לחוץ מעט ובמקום לסדר גרמתי קצת לבלגן. לא נורא. היום אחזור הבייתה ויהיה בסדר". צחקקתי. צחוק מר. לא סיפרתי על לבד שיבוא כשאחזור. על הפחד מבדידות ששוב תשתלט עליי.

"באמת? אתה חושב על הערב אחרי?". צחקק. קולו כפעמונים נעימים לאוזני. מתעשת ומניע את ראשי להדחקת המחשבות. "כולנו כרגע עסוקים בעריכת הדברים האחרונים. אגב, אנו יוצאים בעוד רבע שעה לאולם כך שבבקשה נא להזדרז". ירה עליי את הפצצה שגרמה לעיני להתרחב בהלם והפתעה לפני שזינקתי למקלחת. "לא יכולת להתקשר?". רטנתי מישם.

"מה הכיף בכך?". צחקק צחוק שטני. גורם לי להניע את ראשי באי אמון.

קצה חיוך נדחס. מתרגש.

מביט במראה וקולט. אחי מתחתן.

על מי אני עובד. לא קולט. ולא אעכל עד שלא יעבור כל ירח הדבש שלהם. "ג'ימין תודה על הקפה. תוכל לארגן את הדברים בספה בשקית?". ביקשתי ממנו עם ראש מציץ. לובש את החליפה לאחר שראיתי הנהון מצידו.

כמה טוב לדעת שיש מישהו איתך.

כרגע האנמין. כרגע. לחש לי הלב.

אוי סתום כבר. גילגל עיניים המוח. לא תמיד הכל מבוסס על רגש.

∞

השעה הייתה חצות יום כשהגענו לאולם. מפה לשם רצו מלצרים. מקשטים שולחנות. רק כשנכנסתי הבחנתי במשפחה המרוגשת. הקטנים רצים בין רגלינו. בשמלות וביגוד נאה. ג'יי-הא לבשה שמלה נאה. לידה ארוסה. יפה כמוה.