☙
ישנו נצח. וישנם חיים. והם קצת מתעקשים לא להיות ביחד.
מי אמר שבשביל לחיות צריך נצח? אפשר לנצח. זה העיקר בחיים לא?
טאהיונג ניצח בה.
"התינשא לי?".
"כן!".
אני פורץ בצחוק משוחרר כשאני רואה אותם אוכלים את טבעות החטיף ששמו על ידיהם. לועסים בקולות 'ניימ' גדול את האוכל. "על מה אתה צוחק ילד?". לונה מכה בעורפי. צופה באחיה שרק מחייכים לה חיוך תמים.
"הם פשוט חמודים". אני מבליע חיוך. קם מהכיסא למטבח. "שאכין שוקולדת מוס שכבות כמו שאת אוהבת?". קולי מציע.
היא מביטה במבט מרוחק. "מי אתה ומה עשית לג'אנקוק בשבוע הזה?".
"טאהיונג". אני עונה בחצי חיוך חצי אמת. ממהר להסתיר את לחיי הסמוקות. היא מגחכת בערמומיות. מתחילה להשתעל. ועוברת לחנק. עד שאני מכה בצד גופה בחוזקה. גורם לה לצחקק ולברוח לאחותה הגדולה. "תצילי אותי מהילד המגודל הזה".
"תקראי לבעלו והוא יעשה את העבודה תוך שנייה". האחות הגדולה לא מתרגשת מהקטנה. מגלגלת את עיניה בעודה ניגשת אליי. טובלת יד בבלילת השוקולד שעשיתי. "לא רע. מתוק. טעים. מה צריך יותר מזה." קורצת העין שלה.
"טאהיונג כבר הגיע?". נכנס אב הבית למטבח. מחייך אליי ומחבק אותי לרגע קצר בחום מוכר. "הוא אמר שהוא בדרך". אני מעדכן. גם לבי רוצה שיהיה כאן. אך ההוא מתעכב משום מה. גורם לי לחרדות.
"הוא צריך לעזור עם הבשר- הו. הנה הילד". הוא מכריז בקול גאה. ראשי מסתובב במהירות לאחור. מחייך אוטומטית כשאני רואה אותו. כאן. בבית. מחייך לקטנים. מוציא את חליפת עבודתו. נשאר רק בגולף שחור וחמים שאני כה אוהב עליו.
"תפסיק לבהות ילד מאוהב. אני הכל מסריטה". היא מצחקקת. באמת מסריטה. לא אכפת לי. הוא נאה. ושלי. יש לי זכות.
עיני בכל זאת מתנתקות, לוקחות תבנית ושופכות את בלילת המוס המתוקה אליה. יוצרות שיכבה ראשונה. מסדר אותה בזהירות. עד שאני חש ביד רכה על הכתף שלי. זר פרחים קטן של סגלים סגולים מעורבים בפרחים לבנים קטנטנים גבוהים נצמד מולי מצד שמאל.
"אלו פרחים המצהירים אהבה טהורה. ואם המוכרת וגוגל חיפושים בע"מ הטעו אותי, תדע שלא משנה מה המסר שלהם, המסר שלי הוא אחד". שפתיו נושקות ללחי המסמיקה והמחייכת שלי בו זמנית. תופס בזר בחיוך ביישן. מביט בו ועיני מתמוגגות. מסובבות לבעלי את פניי הנבוכות. חייב להודות.
"תודה". לחישתי רכה ומבוישת. בכל זאת מנשק את לחיו הנאה. מסובב מבט במהירות לפני שאיי מי יראה. מאוחר. לונה קולטת הכל. היא גם מסריטה ומקליטה.
"אני צריכה למצוא בן זוג, לא חוקי העניין חברים". מדברת לעדשת מצלמה. קולה מצקצק.
אני מגחך. חש בליטוף אחרון במותניי לפני שטאהיונג הולך לחצר. לעזור לאביו עם הבשר. ידיי עדיין מלטפות את הפרחים. מביטות בהם באהבה כאילו והיו הוא. לבי נמס ומתרחב מדיי שנייה. לא מפסיק. וככה כל שנייה. ממהר להוציא את הזר ולהניח בכלי זכוכית ריק. מוסיף מים. רוצה שישרדו עוד קצת. בוהה בהם לרגע אחרון בטרם יוצא לגינה. צועד לבעלי.
YOU ARE READING
۷ƙ|חיים שהם נצח.
Romanceעונה 2 לאחר: "נצחיות ושמה חיים". מיועד לאנשים שלא מפסיקים לטעות ולנסות. שלא שוכחים לחייך כשעצוב. לבכות כששמח. ליהנות מהדברים הקטנים. להיות חלשים. להיות חזקים. לבקש עזרה. ולהציע אותה לאנשים שנחוצים בכך. למות. לחיות. אם אינכם, הספר לא לכם. להגיע ל- 'ס...
