שכבתי בין זרועותיו החמות של רפאל ושלווה נחה על גופי, נתתי לעצמי בלעם הראשונה מזה שנים באמת לנוח בין ידיו החזקות ולעצור את עיניי ולנשום כמו שצריך, גופי נרפה ועיניי נעצמו, נותנת לחושך של עיניי העצומות להחזיר לי את השינה שלי, ולידי יכולתי להרגיש את גופו של רפאל רפוי גם כן, חבל שזה לא יכל להישאר ככה עד שנתעורר אבל אני מניחה שלסבתי היו תוכניות אחרות...
״שלום נכדה יפה שלי״ שמעתי קול מסביב והסתובבתי אל עבר האישה שהופיעה בדיוקן הנמצא במשרדו של המלך ובחדר הפגישות עם בשרים, חדר האוכל וחדר הכס ששמה נמצאים כל בדיוק עם הקיימים של כל המלכים והמלכות, סבתא אסטריד, סבתא רבתא שלי, זו היא, לעולם לא פגשת אותה שלא לדבר על דיברתי, ובטח שלא בחלום, לא חשבתי שזה אפילו אפשרי, במקום לענות הסתובבתי מסביב לעצמי והבטתי על השדה הפרחוני ורחב הידיים שנמצאתי באמצע שלו, לבסוף העליתי את פניי לאישה שעד היום ראיתי את פניה וטוב עיניה בדיוקנים וליבי נעצר,
״סבתא...״ לחשתי מבין שפתיי בזמן שרצתי לתוך ידייה הפתוחות, חיבוקה היה חם ומגן למרות שלא היה אמיתי, אבל בין חלום למציאות ובין חלום חיזיון ולמציאות אמיתית לא היה אפשר לדעת כבר מה אמיתי ומה לא,
״ושלום גם לך נסיך אופל קטן״ שם החיבה הזה נתתי רק למישהו איד בחיי והסתובבתי מיד לעבר רפאל שהביט על סבתי בכבוד רב ועליי הביט במבט הדומה להערצה, הוא בטחה מעריץ את סבתי וזו הסיבה למבט הזה, בטוח,
״מה אנחנו עושים כאן?״ שאל רפאל ישר ולעניין מבלי לחכות ועם ידו משך אותי לעבר גופ החם והניח את ידיו על בטני וגרם לגבי להתנגש בבטנו הרותחת,
״אתם כאן כי זו הדרך היחידה יש לי לתקשר עם שניכם ביחד כרגע״ אמרה, ״נזכרת רפאל?״ היא שאלה והביטה לעיניו התכולות כמו השמיים,
״כן, נזכרתי״ אמר בפשטות,
״נזכרת במה?״ שאלתי בהתעניינות והסתובבתי לעברו,
״כשהייתי בן שש לשבע אספתי אבנים בנהר התנינים, אבל לא מהצד של טריטון, אלא מהצד של נוורדור...״ הוא התחיל לספר לי את הסיפור שאירע שנה לפני שנתיים לפני חטיפתי, את הסיפור על איך סבתי הצילה אותו מנהר התנינים ומאותו תנין טועה, אבל השאלה היחידה שעלתה למוחי הייתה,
״איך? עשנו ההיה בן שבע את...״״ התחלתי להגיד ורפאל הנהן למילותיי,
״את היית מתה״ רפאל השלים את המילים שלא יכולתי להוציא מפי,
״לאחר מוצי נגלו לי שתיי אפשרויות, להמשיך הלאה וללכת או להישאר בסביבה ולהסתכל על משפחתי, לשמור עליה, החלטתי כמו שאסטרה החליטה לפניי ונשארתי, הסתובבתי בסביבה ובימים טובים של הארמון אפילו הייתי יוצאת מרחבי נוורדור ומטיילת, כמו שגבריאל תמיד היה אוהב לעשות בכל יום שנה שלנו, אני מניה שהתאהבתי בטיולים האלו שלו...״ סבתי אמרה וראיתי את אהבה בעיניה, אהבה אמיתי שכרגע כאבה לי בגוף רק מהמחשבה שהם נפרדו לפני הזמן שלהם, שכל אחד מהם נשאר לבד, הוא בחיים והיא במוות, ״ביום אחד מהטיולים ראיתי ילד קטן, אוסף אבנים ליד נהר או אגם מלא התנינים, אבל הוא היה בצד ושמר על עצמו, משהו באותו ילד משך אותי וגרם לי להרגיש חיה, נוכחת, אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני אבל זוהי האמת, כאשר אחד התנינים התחיל יותר להתקרב לילד הרגשתי חסרת אונים, לא ידעתי מה לעשות, וכשאר אותו תנין פתח את פיו צעקתי במטרה להזהיר את הילד והושטתי את ידי במטרה לעזור ומשכתי את הילד אליי, וזה עבד!״ היא אמרה לבסוף בנשימה אחת, עיניי פעורות לרווחה למשמע סיפורה, ״מאז אסטריד הייתה באה אליי, היינו מדברים, היא הייתה כמו אמא שנייה בשבילי״ רפאל אמר ונשימתי נעתקה, הוא הסתיר את זה ממני או...
״הוא לאהסתיר את זה ממך, הוא פשוט לא זכר״ סבתי אמרה במטרה להגן על רפאל ממחשבותיי ולספר לי את האמת לאמיתה, ״על מוחות של ילדים קטנים קל להשפיע וככל שכוחך יגדל את תדעי את זה, רפאל איכשהו גרם לי להתקיים ולהיראות ולהישמע, אבל לא הייתי טובה אליו באותו מידה ולאחר כמה שנים שבהם גדל וכבר לא הגיע לפגישות שלנו כמו לפני כן, בגיל שתיים עשרה, אז מחקתי כל זיכרון שהיה לו ממני בעזרת אסטרה, לא יכולתי לתת לו לגלות שהוא מדבר עם רוח רפאים שאיננה קיימת״ כאב וצער הופיע בעיניה הורדות, דמעה אחת בודדה זלגה מעיניה ישירות לשדה, עיניי עקבו אחריי הטיפה וכאשר נפלה על אחד הפרחים היפים ביותר שראיתי היא גרמה לו לנבול,
״איך...?״ זה היה תורו של רפאל לשאול ולהיות מופתע,
״זהו המקום שלי, השדה הזה הוא השטח הבטוח שלי שאני בניתי בעזרת כוח נשמתי, הוא מגיב לרגשותיי, שמחה, אושר, יופי, ועצב או כעס ובדידות כמו שראיתם, היא החוותה עם ידה לעבר הפרח הנבול, התכופפה לעברו עם יד אחת וגרמה לו לפרוח מחדש למלוא תפארתו,
״למה אנחנו כאן סבתא?״ שאלתי אותה והתקרבתי צעד אליה בעוד רפאל לוקח את אותו צעד איתי,
״כי יש לכם מלחמה העומדת בפתח, ואחרי שראיתי את כל מה שקרה לך ילדתי בצינוק ההוא נשארתי בטריטון עוד קצת, בודקת את המלך, רואה אותו מסתיר את אשתו וראה איך רפאל מטפל ושומר עלייך עד כמה שיכל״ ידה החזיקה בידי, ״אני כאן כי אני צריכה את כוחותיו של רפאל בשביל שיגרום לכל המשפחה לראות אותי, אני צריכה שרפאל יחזיר אותי, אפילו אם לכמה דקות, להיות נראת ונשמעת״ אמרה מבלי לפספס מעל אחת,
״רפאל?״ שאלתי אותו,
״יש לך מידע בנוגע למלחמה״ הוא קבע יותר משאל אבל היא בכל זאת הנהנה,
״בבוקר, נלך לפגישה עם המלכים והמלכות ונראה מה נוכל לעשות, אני מבטיח לנסות לגרום לכולם לראות אותך אבל אני לא מבטיח להצליח הוד מעלתך״
ובמילים אלו עיניי נפקחו לאור השמש ואני ורפאל הסתכלנו לעיניי אחת של השנייה בהמה משמעותית וחודרת, יש לנו עבודה לעשות, והיא התחילה לפני דקה.
——————————————————
היי לקוראים והקוראות שלי עלה לי רעיון, כמו שסיפרתי אני בלימודים ולכן פחות כותבת, אבל כאשר אני כותבת מעלה ז״א החלטתי שאני לא מעלה במשך השבוע ורק כותבת שיוצא לי ואז בשישי שבת אני מעלה את כל הפרקים שכתבתי לכם, לפעמים שתיי ולפעמים אפילו יותר,
ההודעה כוללת גם את הסיפור של איתן ואשלי!
תהנו מה בינג של שישי❤️
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Romance״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
