ידו של רפאל החזיקה את שלי מתחת לשולחן האוכל באולם הגדול וליטפה אותי בעדינות ששמר רק לי, ועכשיו גם לאחותו הקטנה אני מניחה, אמורה אהבה את חייה בארמון והיא בסך הכל הגיעה לפני יומיים, אמא שלי דאגה לקחת אותה לתופרת בשביל שתכין לה שמלות ובגדים נוספים שיהיו רק שלה ושלא תצטרך להשאיל יותר, בנוסף אבי דאג לתת לה מספר נזרים לראש כיאה לנסיכה שהיא, בהתחלה רפאל קצת הסתייג מכיוון שבמקום הזה הוא אינו יכול לשלם על כלום, אומנם בממלכתו הוא נסיך הכתר עם כסף רב אבל כאן הוא בסך הכל אורח, אבל אחרי שראה את החיוך ההולך וגודל של אמורה בפעם הראשונה שראתה את הוא שתק וחייך, מודה להוריי ומבטיח שיחזיר הכל אבל אני יודעת שהם לא יקבלו שום דבר ממנו, אפילו לא מטבע זהב אחד,
״על מה את חושבת נכדתי?״ שמעתי את סבי שואל מראש השולחן, הרמתי את עיניי לעברו בחיוך,
״שום דבר״ אמרתי והבנתי את מבטי לעבר אמורה שגיחכה למשהו שאסטריד אמרה,
״מה מצחיק?״ שאל רפאל את אחותו,
״אסטריד אמרה שהיא תלמד אותי להילחם כמוה״ יכולתי להרגיש את גופו של רפאל נדרך, הוא לא אוהב את הרעיון הזה בלשון המעטה,
״את לא צריכה להילחם אמורה, את בטוחה״ הוא אמר לה בכנות, ״ואם את מעוניינת ללמוד אני יכול ללמד אותך״ הוסיף אחרי שראה את פניה הנפולות,
״אמרת את זה מאז שחזרתי אבל אתה לא מלמד אותי, אתה לא רוצה שאני אלמד? אם לא הייתי לומדת להילחם לא הייתי מצליחה להגיע הנה עכשיו אתה יודע״
״אני יודע״ רפאל נאנח בכבדות עקב תשובתה של אחותו, הוא רצה להיות האח הגדול והמגונן, זה ששומר עליה אבל בו זמנית גם לא יכל מכיוון שלא ידע עליה במשך כל השנים הללו,
״מה אתם עושים היום?״ שאלה אמורה את כל יושבי השולחן לפי מה שהבנתי כיוון שלא היה נראה שהיא פונה למישהו אחד, ״אתם מתכננים איך להפיל את אבא נכון? יש לכם תוכנית? אני מניחה שיש לכם אם מחשיבים את העובדה שהוא משקר לכולם לגבי הדם שלו״ אמרה וגרמה לכולנו להביט לכיוונה ללא יוצא מן הכלל,
״מי סיפר לך את זה אמורה?״ אימי הייתה הראשונה לשאול,
״אסטריד״ היא אמרה בפשטות וכולנו הבטנו לכיוונה של דודה שלי, אחותי הקטנה ל אבי והחברה הכי טובה שלי,
״לא סיפרתי לה דבר שכזה, אפילו אני לא מודעת לזה, אז תודה רבה ששיתפתם אותי באמת״ אמרה בחיוך ציני והיה משהו בדבריה, באמת אין לה מושג לגבי זה,
״לא היא אסטריד, אסטריד המלכה, אמר של המלכה אמרלד״ עיניי נפערו, כמעט כמו של כל יושבי השולחן, וניסיתי להבין האם היא גם מסוגלת לראות אותה אבל לפי מה שהיא אמרה זה לא היה כזה קשה להבין מה התשובה, היא מסוגלת, בדיוק כמו אחיה הגדול,
״זה הגיוני שהיא מסוגלת לראות את אסטריד אם אני רואה אותה, אחרי הכל היא אחותי״ רפאל אמר את מחשבותיי,
״צודק, היינו צריכים להבין שיש אפשרו כזו קודם לכן״ אבי אמר,
״זה לא משנה עכשיו, בואו נמשיך לסיים את הארוחה ואז נפנה לדאוג לשאר הדברים...״ סבתי אמרלד התחילה להגיד בדיוק שהארמון כולו, או לפחות החלק שאנחנו נמצאנו בו כיוון שלא יכולתי להבדיל, התחיל לרעוד כמו ברעידת אדמה וקולות ניפוץ נשמעו, לאחר מכן הרעידה הפסיקה ורק לרגע אחד היה שקט, רגע אחד לפני קולות ההמולה המגיעה מחוץ לחדר האוכל, קולות של מלחמה, רפאל מיד תפס בידי והקים אותי על הרגלים והלך לאחותו שחיבקה את אימי בפחד אבל כשראתה את אחיה מגיע אליה היא רצה אל בין ידיו,
״מה קורה כאן?!״ שאל סבי שון את אחד מהחיילים שרצו לתוך החדר ובזמן שהשאר יו עסוקים בל עול את הדלתות עלינו החייל ענה לסבי והתחיל להסביר את המצב שנמצאנו בו,
״חיילים ממלכה אחרת הגיעו הנה, זה צבא שלם אדוני וכוונותיהם לא ברורות לנו, הם פגעו בחצי מהחיילים וחצי אחר נתנו להם, לנו זאת אומרת לבוא הנה ולהגיד לכם את התנאים שלהם, אבל הדלת נעולה הוד מעלתכם והוד מעלתכן אז בבקה, תצאו מהדלת המשנית של יציאת החירום ותפנו בפנייה של היציאה הסודית, דלת הסתרים, משמה תוכלו ללכת ישירות אל אורוות הסוסים ומשמה הדרך לספינה של הממלכה תלך בקלות מאוד, אנחנו נשיג לכם כמה זמן שרק נוכל, אבל תצאו עכשיו!״ החייל דיבר במהירות שוטפת וליבי עצר, הוא. וכן להקריב את חיי למעננו, למעני ולמען משפחתי,
״אני לא מתכוון לתת לכם להילחם בלעדיי ילד״ סבי שון אמר והוציא את החרב מהנדן שלו,
״שון״ סבי גבריאל אמר וכל החדר השתתק, מקשיב למי שהכי מבוגר מכולנו בשביל שיגיד את המילה האחרונה, ״הם צריכים אותך, אחרי הכל אתה הוא שר הצבאות, שר הביטחון, אתה לא יכול למות עכשיו בלחימה, הבא לי את חרבך״
״גבריאל...״
״אבא...״
״סבא...״ התחילו לחשושים לעבר סבי אבל על פניו ראיתי השלמה עם המצב,
״אני אשאר לפקד על הצבא, ואתם תלכו לעבר. הספינות, אני סומך על יכולות הניווט שלך איתן שתוביל אותם לאי המשפט, ועליך שון שתשמור עליהם, אני מובן?״ סבי שאל בקול גדול שלא הותיר שום מקום לספק,
״אבל סבא...״ ניסיתי את מזלי פעם אחרונה,
״אני גם ככה חולה ילדה יפה שלי, אני מעדיף למות בזמן שאני מגן על משפחתי מאשר לתת לחיילים אני גידלתי להקריב את חייהם בשביל שאני אמות מאוחר יותר ללא מעש״
״אבל זה לא פייר״ אסטריד אמרה מלידי. וביחד נפלנו לתוך חיבוקו של סבי, הוא החזיק את פניה של אסטריד ביד אחת ואת פניי בדיו השנייה,
״את יפה בדיוק כמות סבתך אסטריד, וחזה בדיוק כמוה״ הוא אמר לדודה שלי, ״אני גאה בנערה שהפכת להיות ואני יודע הכל על מי שאת, אני רוצה שתדעי שאני תמיד אוהב אותך ולא משנה מה״ אמר ונשק לראשה,
״ולגבייך מנהיגה שלי, תמיד ידעתי שהגורל צופה לך גדולות אבל לא ידעתי עד כמה, אני אוהב אותך ושמח באהבתך למרות שלו הראתי זו בהתחלה אבל אי אפשר להאשים אותי, אני בסך הכל מבצע את תפקידי כאן״ צחק וצחקתי יחד איתו,
״עכשיו לכו״ אמר ולקח כמה צעדים ונפרד מכל השאר בחיבוקים ונשיקות, לאחר מכן פנה והלך לעבר החיילים עם חרבו בידו ולעומת כל שאר הפעמים שום צלעה או חולי לא נראה כאן, הדבר היחידי שנראה היה מלך שפוסע לעבר הקרב במטרה אחת ברורה, להגן על משפחתו,
״צריך למהר, קדימה״ אבי אמר וכולנו התחלנו לרוץ במהירות לעבר האורוות עם דמעות בעיניים, בבקשה תחזיק מעמד סבא, בבקשה אל תלך ממני, לא עכשיו,
התחננתי בליבי למרות שאינו שומע וידעתי שזה חסר תועלת, כי משהו בתוכי אמר, בשנייה שעלינו לספינה, שהוא כבר נמצא בשדה רחב ידיים עם אהבת חייו ואהבת מותו.
YOU ARE READING
Royal sacrifice/הקרבה מלכותית
Roman d'amour״בעולם כמו שלנו, בעולם שאני נולדתי אליו קיימים שלושה סוגים של דם, שלושה סוגים של עיניים- האדום- חסרי הכוחות שממלאים את הממלכה בטוב וביופי שלהם, שחיים תחת שליטת המלוכה אבל גם זה משתנה מזמן לזמן מאחר שאבי הוא המלך הטוב והרחום שהממלכה אי פעם ידעה. הכחו...
