One second.

Part 5

אנגלו:
החלפתי את החולצה והמכנס.
ניקיתי את עצמי קצת ושמתי בושם כדי שאדל או אדריאנה לא יבהלו בגלל הדם והריח.
עליתי על רכב אחד.
ואחים שלי ברכב אחר, הם העלו איתם את הבחורה הזאת.
אין לי מושג מי זאת אבל אני מנחש שזאת הבת של הקאפו, עם כמה שהוא ניסה להסתיר אותה, גילינו עליה.
אני יודע שלבת שלו קוראים איזבל קורולוב.
שם רוסי.
לא ציפיתי אחרת.
בכל זאת
אויבים שלנו.
היא לא באה לשום אירוע שהיה במאפיה .
אני גם בטוח שהיא אף פעם לא יצאה מהבית הזה.
היא נראית עדינה כל כך שכל דבר קטן שתגיד לה היא תפגע או תסמיק.
מעניין עם זה באמת כמו שאני חושב שזה יהיה,
ועם כן? מה יקרה עם אני אגיד לה משהו מלוכלך?
פאק אני חייב להוציא תמחשבה הזאת מהראש שלי כבר.

אחים שלי אמורים לנסוע ישר לבית שלנו.
ואני הולך להביא את אדל מלואיגי.
היא נשארה אצלו יום אחד,
לא רציתי למשוך את זה יותר.
ולמזלי לא היה לנו בעיות בדרך לשם או בחזרה.

רציתי להתקשר ללואיגי להודיע לו שסיימנו את המבצע שלנו,
ולשאול מה עם אדל אבל בדיוק הוא יתקשר.

אנגל: ״הלו לו קרה משהו?״
לואיגי:״לא הכל מצויין רציתי לשאול מה קורה? ועם הכל בסדר אדל שאלה עליכם״
אנגל: ״הכל בסדר, הרגנו להם את הרוב מה שבטוח שיקח להם זמן להשתקם מחדש.
חוץ מי זה מה עם אדל הכל טוב איתה?״
לואיגי:״כן היא בסדר תאמת היא נרתעת ממני כל פעם שאני לידה, היא מפחדת ממני. אני באמת לא יודע למה למרות שעם אנדריאנה והילדים זה לא קורה.״
אנגל: ״אני יודע עובר עליה משהו, והמשהו הזה? לא טוב. אני אנסה לברר מה זה.
אני אעדכן.
בכל מקרה אתם בבית נכון?״
לואיגי:כן.
אתה יכול לבוא, אני אגיד לאדל שהכל טוב איתכם ואתם בדרך.
אנגל:שלוש דקות אצלכם.

חניתי ויצאתי מהרכב לבית של לואיגי.
דפקתי ואדריאנה פתחה.
״מה שלומך אנגלו? בוא תיכנס״
נכנסתי, והתיישבתי בסלון בזמן שאדריאנה יושבת לידי בכורסא.
״מעולה מה איתך? איך הילדים?״
״חמודים. לפעמים עושים בלאגן אתה יודע ברגיל שלהם.״
היא אמרה וחייכה אליי חיוך אימהי כזה.
״איך הייתה אדל?״
״הכל בסדר, היא הייתה עם הילדים היום ועזרה לי מאוד,
הכנו עוגיות,
והיו חלקים שהיא שקעה במחשבות.
שזה לא קורה לה בדרך כלל והיא קצת נרתעה מלואיגי אני באמת לא יודעת למה.״
היא אמרה לי, והטון שלה הפך להיות מודאג טיפה.
אני שמח שהיא שמה לב למצבים של אדל, זה גורם לי לסמוך עליהם יותר, ולדעת שיש לי אנשים לסמוך עליהם.
״כן. אני יודע לואיגי אמר לי אני אנסה להבין מה זה וממה זה.
נהיו לה גם סיוטים תאמת, אני באמת לא יודע ממה זה היא לא משתפת אותי או את אחד האחים שלי.״
״מקווה שתשתף בקרוב.
אני הלך לקרוא לה אני בטוחה שהיא התגעגעה אליכם.
היא משחקת עם הילדים בחדר.״

היא הלכה לחדר, ואני בנתיים ישבתי בסלון,
ולואיגי נכנס.
קמתי אליו ולחצתי לו את היד בתור כבוד,
אליו ואליי
״באמת תודה שהסכמתם לזה שאדל תהיה פה.״
״זה שטויות, באמת היא נהנת עם הילדים.״
בנתיים אדל נכנסה לסלון יחד עם אדריאנה, שביד אחת שלה היא מחזיקה את הילדה שלהם.
וחיבקה אותי.
״אנגלו התגעגעתי אלייך.״
אדל אמרה בקול חלש, כנראה בגלל לואיגי ואני לא אוהב את זה שהיא ככה.
״גם אני אלייך קטנה שלי, מה איתך? נהנת?״
״כןן גם אני ואדרי הכנו עוגיות.״
״איזה יופי אני שמח לשמוע״
איפה הדברים שלך?״
״ליד הדלת״
״אוקיי״
אמרנו להתראות לקטנים ללואיגי ואדריאנה ויצאנו עם הדברים של אדל למכונית ולכיוון הבית.

אתם לא מבינים בכלל איזה כיף זה לשמוע כמה אתם אוהבים את הספר כל פעם מחדש אני אוהבת ומעריכה ברמות כל אחד ואחד ממכם!💖💖