נקודת מבט איזבל:
הרמתי את הראש שלי וזה היה אנגלו,
"אנגלו מה אתה עושה פה?" שאלתי בבהלה
"זה הבית שלי, זאת הקומה שלי, מה את עושה פה?" הוא שאל ומעט צחק
"א-אה סליחה לא ידעתי שזה הקומה שלך, פשוט הייתי סקרנית לראות מה יש בקומה הזאתי, אני אלך עכשיו" אמרתי בלחץ
"את יכולה להישאר" אנגלו אמר בחיוך והלב שלי עשה צניחה חופשית,
המשכתי ללכת במסדרונות בקומה החמישית עד שדלת אחת משכה את תשומת ליבי, החלטתי להיכנס לשם לראות מה זה החדר הזה,
פתחתי את הדלת וראיתי חדר שכולו בשחור, הכל בשחור, המיטה הקיר הארון, התחלתי להסתכל על דברים שיש בחדר הזה ואז בעיניים שלי נקלטו על תמונה, תמונה עם 2 הורים ו 4 ילדים, ניסיתי להבין מי אלה האנשים שבתמונה אבל אז שמעתי מישהו מגחח מאחוריי ומהר קפצתי מבהלה,
"מה את עושה בחדר שלי?" שמעתי קול מוכר ואז ראיתי שזה אנגלו, הבנתי שזה החדר שלו,למה אני חייבת להיות כל כך חטטנית
"אני לא ידעתי שזה החדר שלך, אני מצטערת" אמרתי בצער
"ידעת שזה החדר שלי נכון? בכוונה נכנסת בשביל לחכות לי אה" אנגלו אמר בהסתלבטות ואותי זה לא הצחיק
" מציק" אמרתי לו ברוגז והוא התקרב אליי והתחלתי ללכת אחורה עד שנתקעתי בשולחן,
"שחרר אותי" צעקתי עליו וניסיתי לדחוף אותו והוא רק צחק,
"זה אתה בתמונה?" שאלתי אותו והסתכלתי על התמונה שהסתכלתי מקודם, והוא פשוט התרחק ממני וישב על המיטה שלו
"לילה טוב" הוא אמר באדישות
"מה עובר עלייך?" שאלתי אותו והוא התעלם, באתי לצאת מהחדר
"כן" הוא אמר
"מה" שאלתי
"זה אני בתמונה" ראיתי שיש לו משהו עם התמונה הזאתי
"ואלה ההורים שלך?" שאלתי בלחש
"הם לא ההורים שלי" הוא התעצבן ונרתעתי
" אני הולכת לישון ולא באלי ללכת שאתה ככה עצבני, אני לא אוהבת ללכת לישון אחרי שרבתי עם מישהו אז סליחה" פשוט הרגשתי צורך להגיד לו
"אל תבקשי סליחה זה לא אשמתך, אני לא כועס הכל בסדר איזבל לא הייתי צריך להתעצבן" הוא אמר לי וחיבקתי אותו והוא החזיר לי חיבוק,
"את עכשיו הולכת לישון?" הוא שאל
"אממממ אני אלך לבדוק אם אדל ואדריאן עדיין משחקים ואז אלך לישון" שחכתי מהם כבר, אני מקווה שלא היה שם כלום מעבר לדיבור
"אדריאן ואדל לבד?" הוא שוב התעצבן
"כן" עניתי לו
"תבדקי מה איתם עכשיו" הוא נרגע ואמר
"בסדר" עניתי בחיוך
"לילה טוב תמימה קטנה" השם הזה מעביר בי צמרמורת
"אל תקרא לי ככה ולילה טוב אנגלו" אמרתי לו, וירדתי למטה.
ירדתי למטה וראיתי עם הם עדיין משחקים והם לא היו שם אז ניחשתי שהם פשוט עלו לישון אז עליתי גם.
נקודת מבט אנגלו:
הגיע הזמן לארוחת בוקר אדל ואלדו כבר היו ערים איזבל בדיוק ירדה לאכול ואדריאן ופאולו בדיוק מתאמנים אז הם כנראה יאכלו אחר כך.
היום המורה הפרטית של אדל מגיעה והיה לי חשוב להגיד לה לפני שתדע
״אדלי היום תבוא מורה פרטית ללמד אותך בגלל חיסרונך בבית ספר אוקיי? תתכונני ותקחי את זה ברצינות״
אמרתי מנסה להראות כמה שיותר שהלימודים שלה מעניינים אותי למרות שלא אבל עדיין זה היה לי חשוב שלפחות מישהי אחת מאיתנו תלמד 12 שנים מלאים ולא רק תשע או עשר כן כולנו פרשנו באיזשהו שלב ככה זה היה ולא היה לנו מה לעשות עם זה.
״אוקיי אנגלו אתה יודע מתי?״ שאלה בחיוך מתוק אחריי שהסתכלה על איזבל.
״כן עוד חצי שעה בערך״
״תהני אדל״ אלדו אמר והסתכל על איזבל גורם לה לצחוק גם.
איך יש לי אח כזה אידיוט
הארוחת אוכל המשיכה בהמון דיבורים מהצד של אדל ואלדו ואיזבל ואני הוספנו מילה פה ושם.
אדריאן ופאולו סיימו את האימון הם באו מזיעים ומתנשפים הם התאמנו משמונה בבוקר.
בדיוק נשמע צלצול בדלת ופאולו הלך לפתוח
אמרתי לשומרים שאמורה לבוא המורה פרטית אז אין סיבה להודיע לנו לפני
פאולו פתח ובדיוק שהוא פתח הוא הסתכל עליה לשנייה במבט משונה מבט שאף פעם לא ראיתי אצלו וזה גם היה לשנייה אחת ואז הוא חזר לאדישות הרגילה שלו.
״בואי תכנסי״ היא נכנסה ועמדה בציפייה שנגיד משהו אז בתור ראש המשפחה הזאת אני פציתי ראשון את פי
היי זאת אדל ואת...״ הצגתי את אדל וחיכיתי שתענה לי
״אה כן אני אליס״
אמרה והנהנתי אליה כתודה
אדל קמה ולקחה אותה איתה לחדרה אדל מאוד חברותית וזה משהו שאני מאוד מעריך אצלה.
YOU ARE READING
One second.
Romanceמאז ומתמיד המשפחות שלנו היו אויבות. שנאו אחד את השני שנאת מוות. אבל מי ידע שהגורל הוא זה שיפגיש ביננו? הילדה הקטנה של הפקאן. והקאפו של המאפיה האיטלקית. שנייה אחת שהייתה משנה הכל. מקצה אחד לקצה השני.
