One second.

Part 16.

שבת שלום אהובים שלי מקווה לשבת שקטה ורגועה✨
תהנו❤️

אנגלו:
״אני בפנים״
אדריאן אמר ועדיין חשבתי עם זה באמת היה נכון להכניס אותו לזה, ואת זה אני אגלה רק בהמשך.
ידעתי שאני הולך לשים אותו בהשגחת פאולו,
הוא צריך שידריכו אותו טוב ואני יודע וסומך על פאולו שהוא יודע לעשות את זה גם בעיניים עצומות.
הסברתי לו את החוקים בעולם המאפיה ומה צריך להיות ןמה באמת התפקיד שלו.
״יופי מעולה מחר בחמש תהיה פה. חייל שלי יבוא לאסוף אותך״ אמרתי לבסוף שיבין שאני רציני לגבי זה וזה לא משחק.
״בסדר ואנגלו אדל יודעת שאני סיפרתי לכם? זאת אומרת אני לא רוצה שהיא תכעס עליי בגלל זה בכל זאת התערבתי לה בהחלטה ואני לא יודע איך היא תגיב״
ראיתי שהוא צריך שירגיעו אותו כי הוא בלחץ וראו עליו את זה ממש ראו.
״הכל בסדר אדריאן היא לא יודעת שזה היה אתה עם אתה רוצה להגיד לה שזה אתה, אתה מוזמן לעשות את זה אני בטוח שהיא תעריך את זה שזה יבוא ממך״
״אוקיי תודה אנגלו ניפגש מחר״
הוא אמר לי וזה היה הסימן שלי לקום ולנסוע לבית רק לפני זה רציתי לסיים את העניין עם שני המסכנים שנמצאים קשורים במרתפים שלנו,
נכנסתי לשם וראיתי אותם, כל כך סובלים עם מבט מתחנן
מבט שאני כל כך אוהב.
״נו אז למדתם את הלקח״ שאלתי שאלה רטורית וחתכתי לשניהם שוב את כל אורך היד שתפרו כבר.
״אתם תלמדו לא לגעת לא באחותי ולא באף אחד״
אמרתי להם וחתכתי להם גם את הביצים שלא יוכלו לעשות יותר כלום וכל זה בעוד שהם זזים ולא מפסיקים לצרוח לרחמים.
החלטתי שמספיק לי ונמאס לי מהם
״תהנו בגיהנום יחד עם השטן״ אמרתי ובאותו רגע לקחתי את הסכין וחתכתי להם את העורק הראשי שבצוואר
הסתכלי עליהם ודווקא עשיתי עבודה לא רעה בנוגע אליהם
התקשרתי לחיילים שלי שיקחו את הגופות וישרפו אותם וחזרתי הביתה.

חניתי נכנסתי לבית ועליתי לחדר של איזבל לראות מה איתה דפקתי והיא פתחה
״אנגלו מה קרה לך למה כולך דם״ היא אמרה בדאגה כי היא לא רגילה לראות בן אדם מכוסה כולו בדם
״הלכתי והרגתי אותם זהו הם לא נמצאים יותר״
״אני שמחה לדעת ולשמוע אבל לך תתקלח כולך מלא דם לפני שאדל תראה אותך ותיבהל״ היא אמרה בחיוך וחייכתי חיוך קטן לראות אותה מחייכת זה כמו לראות זהב בדיוק אותו דבר כי היא זהב בעצמה
״תקשיבי איזבל נכון אדריאן זה שסיפר לנו על אדל? הוא הופך להיות חייל שלנו, והוא יגור איתנו פה.
הייתי חייב לעשות משהו לגביו זה לא היה צודק להשאיר אותו ככה בזמן שהוא עשה משהו כל כך גדול בשבילנו אז מחר הוא יעבור.״
״סבבה עכשיו לך להתקלח״
היא אמרה ובזה הסתיימה השיחה שלנו.

נקודת מבט אדל:
בזמן האחרון קשה לי שאני לא רואה הרבה את אדריאן בגלל שאני לא יוצאת לבית ספר, אני יודעת שאם אלך לבית ספר ההטרדה תמשך למרות שאדריאן איתי,
פתחתי את הטלפון אחרי שראיתי סדרה שאיזבל המליצה לי עליה והיו כל כך הרבה הודעות בכל קבוצה אפשרית שקשורה לבית ספר, נכנסתי לאחת הקבוצות וראיתי שהמורה והחבר שלו שאנסו אותי נהרגו בתאונה, וזה היה נראה לי כל כך מוזר ופשוט הייתה לי הרגשה שזה קשור לאחים שלי, הם אנשי מאפיה ולצערי אני גיליתי מה הם עושים ביום יום למרות שהם בכלל לא יודעים על מה שקרה לי, או שכן הריי הם יכולים להשיג כל מידע אפשרי, פאק אני רוצה ללכת לישון ולא לקום אוף למה החיים כאלה מזעזעים אני רק בת 12,
ירדתי למטה לסלון ואנגלו אלדו ופאולו ישבו שם וישר כל המבטים שלהם היו עליי
"אדל אנחנו צריכים להגיד לך משהו" אנגלו אמר לי
"גם אני לכם" אמרתי בשקט
"מה קרה?" פאולו שאל לחוץ
"זה קשור אליכם נכון?" שאלתי עם דמעות בעיניים ואני מתחננת שהם יאמרו לא מהסיבה שאני לא רוצה שהם ידעו על מה שעשו לי,
הם הסתכלו אחד על השני במבטים מוזרים,
"על מה את מדברת" אנגלו שאל, מכחיש כל קשר למה שהוא עשה,
"אתם רצחתם אותם נכון?, אתם יודעים על זה שהטרידן אותי נכון?" כבר לא יכולתי לדבר הדמעות כבר ירדו לי בלי שליטה,
"כן" אנגלו אמר בכאב וזאת הסיבה שלא רציתי שהם ידעו, לא בגלל שהם ירצחו את מי שעשה את זה,בגלל שזה יכאב להם יותר מאשר לי,
"אני מצטער" אנגלו אמר וחיבק אותי
"אין לך על מה, זה היה מגיע להם" אמרתי רועדת מבכי והוא הסתכל עליי מופתע שאמרתי שזה מגיע להם,
אנגלו ואלדו ופאולו עודדו אותי קצת וגם אחרי זה איזבל באה לסלון,
"מה רציתם להגיד לי מקודם?" שאלתי
"פאק עוד כמה דקות חמש" אנגלו מלמל
"נו מה רציתם" שאלתי ללא כוח
"מישהו בא לגור איתנו, הוא עזר לי במשהו נורא חשוב והוא גם מהבית ספר שלך והבנתי שאתם גם מכירים-" אנגלו אמר והחסרתי פעימה שהדלת נפתחה ואדריאן עמד שם, לא חשבתי על שום דבר פשוט רצתי אליו וקפצתי עליו בחיבוק דוב,
מזווית העין שלי ראיתי את אנגלו עומד לרצוח גם את אדריאן על החיבוק הזה אבל אז הוא הסתכל על משהו ונרגע, הסתכלתי למי הוא הסתכל וזאת הייתה איזבל, הם חזרו לדבר אני שמתי לב לזה וזה עושה את אנגלו הרבה יותר מאושר וטוב שמאז שאיזבל הגיעה לפה,