נקמה בשביל הקטן שלי

קשה מדי

מזהירה לפני
הסיפור יכול להכיל:

מילים גסות, קטעים מיניים🔞, אהבת גייז👨‍❤️‍👨, ודומים לזה, אם זה לא לטעמך את/ה יכולים/ת לצאת מהסיפור.
תודה על הקריאה ומקווה שתהנו מהספר😁

נקודת מבט: ג'אנגקוק

*פלאשבאק*

''תהרוג אותי, לא אותו'' שמעתי משהו ואז נשמעה ירייה חודרת בין כל הכאוס שאחז בבית.
''לא, לא בבקשה אל תפגע באח שלי'' שמעתי מישהו צועק בבכי.
''מי אמר שאני צריך להקשיב לך?'' האיש המתועב אמר בקול גס.
''את כל כך דומה לאימך, אולי גם המוות שלך יהיה דומה'' הוא אמר וצחק, רציתי להרביץ לו לצרוח עליו להרוג אותו אבל גופי קפא רק המוח עבד וגם זה בקושי.
הייתי מכוסה בדם, עם אימי על רגליי כשהחזקתי אותה בידיי.
דמעות עדיין עמדו על לחייה והכדור שהיה תקוע לה בצד הצוואר עדיין שיחרר דם.
גם לי היה בכתף חור מכדור אחר אבל עליי  לא חשבתי...
גם לא כששמעתי את קולות המשטרה דופקים ופורצים למקום שנקרא ביתי.
בזמן שעדיין הייתי מחובר למציאות שמעתי את אחותי נופלת על הריצפה, הבחור שהיה אמור להיות אבא שלי ברח והשוטרים נכנסו בסופו שלדבר.
זה הזיכרון האחרון שאני זוכר עד שראיתי שחור.

בחזרה להווה:

קמתי עם כאב ראש אדיר והרבה דמעות שיוצאות מעיניי בלי בחירה בתוך החדר החשוך.
הייתי לחוץ לא הבנתי מה קרה, חשבתי שאני באותו מקרה והתחלתי לצעוק בלחץ רם.
''ג'י אןןןןן'' בהיסטריה, קמתי מהמיטה ופניתי לחפש אותה ברחבי החדר עד שיד תפסה אותי ומשכה אותי לחיבוק.
''זה בסדר אח גדול, אני פה. אני לא יעזוב אותך בחיים'' הרמתי את עיניי אל אחותי הקטנה ממני בשנה והשבתי לה חיבוק צמוד, זה היה הדבר שהכי הייתי צריך עכשיו.

כעבור כמה דקות שנרגעתי אחרי שהביאה לי כוס מים צחים.
''אני מצטער'' אמרתי לה אני לא יודעה איך היא יכולה לסבול אח כזה מעצבן וטיפש.
''אין לך על מה להצטער אח גדול, הכל טוב והכל יהיה בסדר, אני איתך עכשיו'' היא אמרה בחיוך וליטפה את גבי.
''שוב פעם חלמת על זה?'' היא שאלה במבט עצוב.
ביום שבו אימי נהרגה החיים שלי התחילו להיות שבורים, אפילו יותר ממה שהיו לפני, רק סדוקים.
אבל עדיין היה לי את אימי שהייתה לצידי ותמכה בי ובאחותי לאורך כל הדרך עד שהוא השתנה, האיש שהיה פעם אבי.
בערך לקראת גיל שבע וחצי או אפילו קצת אחרי כל זה קרה... כל הצעקות הריבים המכות וגם.. האניסות.
לא היה לנו שם דרך לצאת מזה עד שיום אחד עמדתי נגדו ילד בן 12 נגד אב מתעלל.

נלחמתי על מה שחשוב לי, הייתי קטן ולא באמת חשבתי על הדברים שאני עושה, סבלתי הרבה אז לא רציתי שימשיכו לסבול כמוני, רק רציתי שאחותי ואימי יהיו מאושרות בחייהן.
אז יום אחד כשחזרתי מבית הספר עם אחותי, התקשרתי למשטרה ואמרתי להם את כל מה שקרה עד עכשיו.
שאבא שלי מרביץ למשפחה שלי, שהוא מקלל צועק ושובר דברים.
אמרתי גם שהיו פעמים שהוא איים עליינו עם אקדח וכשהייתי באמצע להגיד 'אנס' נשמע רעש חזק וזה עצר אותי באמצע.
כמובן שזה היה הוא אז ניתקתי במהירות וחזרתי לחדרי מרוב פחד ובהלה.