נ.מ לוקאס
"שני יונים יושבים על העצים~~ מתחבקים ומתנשקים~~~" אחותי המעצבנת קלואי כבר שרה לי את זה במשך שעות. "תגיד אני השושבינה בחתונה שלכם נכון? חסר לך אם אני לא מוזמנת." אני. לא. יכול. איתה. יותר.
כאילו כמובן, היא אחותי הקטנה ואני אגן עליה לא משנה מה אבל לפעמים אני פשוט רוצה להרוג אותה בעצמי. "את יודעת את ממש קוץ בתחת לפעמים." עקצתי אותה "אוי סתום כבר, אני רק מתבדחת!" אמרה אך יכולתי לשמוע את הצחוק בקולה. "יאללה לכי לישון קרציה."
---------------------------------------
נ.מ ליאו
' אמלה השם ישמור חשבתי שאני לעולם לא ישרוד את השיעור הזה' חשבתי, כי אם כל הכבוד אף אחד לא יכול לשרוד שלוש שעות מתמטיקה בלי הפסקה. טוב לפחות מי שאנושי. הלכתי בכיוון שאני חושב שהוא הקפטריה.... כן, יופי, זה באמת הקפיטריה. לא הגעתי לגג בטעות הפעם. יאייי.
עמדתי בטור למזנון אוכל והגעתי סוף סוף לראש הטור, וואו, אני תמיד נדהם מאיזה מבחר עצום של אוכל יש פה. בכל זאת הייתי רגיל ל.... לאכול קצת פחות.. אבל פה שום דבר לא יעצור בעדי מלהשיג את כל האוכל כאן! וואו, אני נשמע כמו נבל מסרט של דיסני. לקחתי לי סלט, עוף, אורז ומים, יאמייי אני גובעעעע.
התיישבתי בשולחן בודד וקטן ועוד לפני שיכולתי ליהנות מהארוחה היפיפייה שנמצאת מול עיניי מישהו משך בחולצתי מאחורה וגרם לי ליפול יחד עם הכיסא, הוצאתי צווחה קטנה שהרגשתי את הכאב של הנפילה והסתכלתי למעלה.
וואו, מפתיע.
ממש לא צפוי. מי היה מאמין שזה יהיה עוד פעם האדיוט שלא טרחתי לזכור את שמו. נו זה שהכה אותי מאחורי הבניין הזה, נו הזה שנראה כמו הגרסה הלא מוצלחת של המומינים. לא משנה.
אחד מהמיניונים שתמיד מסתובב סביבו תפס את מגש האוכל הקדוש שלי ושפך הכל עלי, דיס מאדרפאקר!!!! או אני עומד לחסל אותו!!
בזמן שמחשבותיי היו בעיקר על איך אני מוריד את האורז מהשיער ואת הרוטב של העוף מבגדיי אז הוא שפך עלי גם את המים, כאילו לא הספיק לו?! כולם כבר הוציאו טלפונים וצופים במתרחש, מצחקקים ומתלחששים. מצד אחד הרגשתי כל כך מושפל ומובך.... ומצד שני כבר תכננתי בראשי איך אני רוצח אותו באכזריות!
בזווית העין ראיתי את לוקאס מתקרב עצבני יותר מתמיד. 'אני לא יודע על מי הוא כועס פה אבל זה נגיד הזמן שלי לעוף מפה!' חשבתי בעודי קם קצת צולע ובורח משם במהירות.
כמובן שלפני הספקתי לדחוף קצת את המטומטם הזה, אחרי הכל, הוא כל כך לא יצא מזה נקי הבן של אלף פאקינג ממוטות הזה . אבל כמובן שהכי חשוב זה סליחה ומחילה. כמובן... אחרי הכל צריך להעביר מסר טוב בסיפור הזה, אז קחו בחשבון שמסר *טוב* לא יהיה פה.
---------------------------------
טוב אני מקווה שאהבתם ואני כבר כותבת לכם את הפרק הבא ממש עכשיו!
אז קריאה מהנה ותצביעו!
YOU ARE READING
התחלנו
Romanceליאו האדסון הוא נער רגיל בן 16, טוב עד כמה שחייו נחשבים לרגילים, מסיבה לא מוסברת הוא נשלח לפנימייה, פנימייה מרשימה ויפה דווקא, אך העיניינים מסתבכים כאשר המורה מחליטה להושיב אותו ליד הבריון האדיש והקר שכולם נרתעים ממנו, לוקאס מקאליסטר. טריגרים⚠️⚠️⚠️:...
