נ.מ ליאו
שכבתי על ערימת חציר בחווה של לוקאס, והשאר בזמן שהוא, כן כן, לוקאס. מטפל בי. ובמטפל בי אני מתכוון, שם נייר עם קרח על הפרצוף ושאר הגוף שלי. וזה לא גורם לזה להרגיש יותר טוב. וכל זה בזמן שהבנות עושות את אותו הדבר ל-.. אני חושב שקוראים לו מייקי?
בכל מקרה הופתעתי כשכל זה קרה. אני פשוט זוכר רק מזה שהם שמו לי כיסוי עיניים ואז הרגשתי כאב בכל הגוף שלי כל הזמן... ואז הכל היה ממש שחור. כאילו ממש, לא כמו שהם שמו לי כיסוי עיניים. זה נהיה יותר חשוך. ואז לא הרגשתי כלום. שזה דווקא למזלי, כי אני יודע שהם עשו לי דברים נוראיים אם כל הגוף שלי כואב ככה.
"אההה! איפה קרטר הזה לעזאזל!!" צעקה הבת השניה. אני לא חושב שאני מכיר אותה. אני מתכוון, ראיתי אותה מלא בעבר אבל לא באמת דיברנו. "אין לי מושג הוא פשוט נעלם כשהגענו לשם" ענתה לה קרין, אני כבר התיישבתי "בזהירות, אתה תפגע בעצמך." 'דיייי אתה חשב? לא כי עד עכשיו זה היה יום כיף' חשבתי בראשי. נראה שהוא הבין כמה שזה נשמע טיפשי, אז הוא סתם.
"אני הולך שניה." אמר אני חושב מייקי ויצא משם במהירות, "וואו, מה נסגר איתו? הוא נראה נסער." אמרה הבת השניה שעדיין אין לי מושג איך קוראים לה. ולוקאס שבהה בי עכשיו מסתכל לכיוון שמייקי (?) הלך אליו
---------------------------------
^ בונוס ^
(לא חובה לקרוא את הבונוסים אבל זה רק יעזור לכם טיפה להבין)
נ.מ מייקי
"אתה הבטחת. אתה הבטחת. אבל נראה שההבטחות שלך שוות לכלום. והכל היה רק מילים? בלי שום כוונה?" שאלתי בפרצוף חסר רגש.
קרטר מולי, ידו מלאה בדם. אני יכול לנחש של מי- ואנחנו עומדים זב מול זה מאחורי החווה.
"לא, לא, לא. אני התכוונתי לכול מילה שאמרתי! ....אני כל כך מצטער..." קרטר אמר בפרצוף אומלל, וזה גרם לליבי להתרסק. בעיקר כי אני עשיתי את זה וגם הוא. "אתה הבטחת! ואנחנו דיברנו על זה! אז זהו זה? חזרנו עשרה צעדים אחורה?" הרמתי את קולי. אני עדיין נסער, כי אני יודע שאני חייב לעשות את זה.
"אתה נשבעת לי שזה לא יקרה שוב. אבל אני מניח שכל המילים האלה היו חסרות חשיבות עבורך!" סיימתי את דבריי, בזמן שאני יכול להבחין שקרטר כולו רועד. הוא בטח חושב שאני ממש כועס עכשיו. אבל באמת שזה משהו כל כך שולי שלא משנה לי בכלל. אבל אני חייב לעשות את זה בשבילו, זה ממש לא בריא לו. בעיקר אחרי כל הטיפולים...
",לא! שלא תעז להגיד את זה!! אני באמת התכוונתי לכול מילה שאמרתי! פשוט יצאתי משליטה! בבקשה בייב!" קרטר עכשיו גם הרים את קולו ואנחנו שנינו מסתכלים זה לזה בעיניים. ואני יכול לראות שהוא באמת מתכוון לזה.
"בבקשה מייקי-" התחיל לומר כשהבין שאני סיימתי לדבר, ",פרינססה שלי, סאנשיין שלי, אני לא יכול בלעדיך-" אמר בקול חנוק "אני פשוט לא יכול! אני לא יכול אפילו לדמיין את חיי בלעדיך, בבקשה תסלח לי, אני לא יכולתי לשלוט בעצמי כשראיתי-! ... אני באמת ניסיתי. אבל זה רק נהיה גרוע יותר כשניסיתי לרסן את עצמי. באמת." סיים קרטר כשקולו אפילו רועד יותר ממיקודם והוא עוד שניה נופל, שזה מוזר לראות אותו עד כמה שהוא ענק ככה רגיש, אבל זה טוב שהוא יכול להיות ככה פתוח אלי "ביי תירגע.. אני לא נפרד ממך. אתה יודע אבל שאם משהו כזה קורה צריך להתייחס לזה ברצינות ולדבר על זה. ואני כן מאוכזב שזה מה שקרה. אבל דיברנו על זה כרגע, אז אפשר לחזור לשגרה." אמרתי בקול רגוע וחיבקתי אותו בחוזקה, מה שהפתיע אותו בהתחלה אך מיד התחיל לחבק אותי חזק מאוד בחזרה
".אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך."
----------------------------------------------
נ.מ לוקאס
"תראו תראו, רומיאו ויוליה חזרו מירח הדבש שלהם." קלואי אמרה בעקיצות כשמייקי וקרטר חזרו לחווה "חה-חה קורע מצחוק. חשבת להיות סטנדאפיסטית?" שאל מייקי בציניות והם המשיכו להתווכח.
"לוקאס... בוא איתי שניה." ליאו פתאום אמר לי ותפס אותי לא מוכן, הסתכלתי עליו כדי לדעת אם שמעתי נכון "אוקיי..?" אמרתי בחשש ועזרתי לו לרדת מערימת החציר ויצאנו גם אנחנו.
-------------------------------------------------
אוקייייי אז אני לא בטוחה שיעלה מחר פרק אז נחייה ונראה ורק אני שמתי לב שהפתיח של התקציר נשמע כמו הפתיח של החיפושית המופלאה?- לא משנה, קיצררררר מקווה שנהניתם ואל תשכחו להצביע!
קריאה מהנה
YOU ARE READING
התחלנו
Romanceליאו האדסון הוא נער רגיל בן 16, טוב עד כמה שחייו נחשבים לרגילים, מסיבה לא מוסברת הוא נשלח לפנימייה, פנימייה מרשימה ויפה דווקא, אך העיניינים מסתבכים כאשר המורה מחליטה להושיב אותו ליד הבריון האדיש והקר שכולם נרתעים ממנו, לוקאס מקאליסטר. טריגרים⚠️⚠️⚠️:...
