נ.מ ליאו
קמתי בבוקר והתארגנתי להמשך היום. אתמול היה סיוט. פשוט סיוט. אני לא יודע אפילו מה אני חושב על זה, הכל היה כל כך מבלבל...
-------------------------------------
יצאתי מחדרי אל עבר כיתת מדעים ולפני שנכנסתי לכיתה ראיתי ששלחו הודעה שכל השעתיים הראשונות מבוטלות בגלל פגישה שיש של כל המורים או משהו, לא היה לי מה לעשות וחדרי היה רחוק מידי אז החלטתי שללכת לבחוץ איפה שרוב התלמידים היו.
כולם משחקים ,צוחקים ,נחים ,שומעים מוזיקה ,עושים שיעורים וקוראים ספרים אז החלטתי שאני אלך לנוח מתחת לאיזה עץ או משהו.
מצאתי עץ גדול שנראה נוח והתיישבתי לידו כשאני נשען עליו, ושניה לפני שעמדתי לעצום את עיניי שמעתי זעקת כאב מגיעה מאחורי אולם הספורט, תכלס הרחבה של בחוץ יותר קרובה לשם אז לא הפתיעה אותי לשמוע קולות מגיעות משם, למרות שהקולות האלו לא נשמעים בסדר. ידעתי שכשאלך לשם כנראה אני אראה משהו שאני לא צריך לראות, אך הסקרנות גברה עליי והתקדמתי לעבר הסמטה כששמעתי עוד צעקת כאב וזיהיתי את הקול ש-.....
אדם.
ידעתי שזה החלאה הזה, סוף סוף זכרתי את השם של החסר חיים הזה.
הגעתי לסמטה וראיתי את אדם על הרצפה מדמם כשלוקאס עומד מעליו עם יד מלאה בדם, ועוד איזה בחור שתמיד מסתובב עם לוקאס.
אמלה. הפרצוף של אדם נראה כמו עגבנייה שדרכו עליה , ואז דרסו אותה כדי לוודא הריגה. לוקאס הסתכל לעברי וכך גם הבחור שעמד לידו, "אמממממממ" התחלתי להגיד אבל לא ידעתי מה ממש להגיד, אלה מסוג הסיטואציות שיש בהם שתיקה מביכה כזאת...
הסתכלתי על לוקאס כשהוא הסתכל עלי במבט נינוח, וסומק עלה על לחיי כשהלכתי משם במהירות בלי להסתכל לאחור, 'וווואוווווווו תנשום ,תנשום!' אמרתי לעצמי כשליבי התחיל לפעום במהירות רק מהמחשבה על לוקאס. הפרפרים שהתרוצצו לי בבטן היו סיוט ו-....
רגע.
יש לי פרפרים בבטן....
ממנו?!???!!!?!?!?!?!?!
-------------------------
מקווה שאהבתם ואם יש לכם משהו לומר על הסיפור אני יותר מאשמח לשמוע!
אל תשכחו להצביע וקריאה מהנה!
YOU ARE READING
התחלנו
Romanceליאו האדסון הוא נער רגיל בן 16, טוב עד כמה שחייו נחשבים לרגילים, מסיבה לא מוסברת הוא נשלח לפנימייה, פנימייה מרשימה ויפה דווקא, אך העיניינים מסתבכים כאשר המורה מחליטה להושיב אותו ליד הבריון האדיש והקר שכולם נרתעים ממנו, לוקאס מקאליסטר. טריגרים⚠️⚠️⚠️:...
