התחלנו

- פרק 21 -

נ.מ לוקאס
"רציני לוקאס? זה כל כך דבילי." אחותי אמרה משלבת ידיים ומסתכלת עלי במבט לא מאמין, אני מבין מה היא אומרת, אבל אני גם לא עומד להרשות לקרין וליאו לישון באותו חדר איתם. "את רוצה שקרין וליאו יישנו עם אדם והסתומים שלו?" שאלתי "ברור שאני לא רוצה..." היא הסתכלה עלי בחשש, "תפסיקי להיות דרמה קווין. ככה עדיף שיהיה, אני וקרטר נחליף אותם, אל תדאגי אנחנו נסתדר." אמרתי וכאן סיימתי את דבריי, אחותי הסתכלה עלי והבינה שאי אפשר לשכנע אותי אחרת עכשיו "טוב בסדר."

————————————————-
נ.מ ליאו
זה פשוט דפוק, אני מתכוון, עד שאני סוף סוף מסכים להיות עם לוקאס שלא לדבר על מה שקרה מקדום-
אני נתקע עם עצמי, שתי בחורות (שאחת מהם היא פיזית אחותו הקטנה) וילד חצי פצוע שבקושי יכול ללכת. והoverthinking שלי כמובן, איך אפשר לצאת לאנשיהו בלעדיו.
לוקאס והגבר השני הזה פשוט החליפו אותי ואת קרין אז הם תקועים עם אדם והמיניונים שלו, מצויין.
זה כל כך מעצבן, אני רוצה אותו פה לידי. אני לא מרגיש... קשור. או- "ליאווווווווווו!!" צעקה נשית קטעה אותי ונשמעה מצדדו האחר של החווה והפתיע אותי לגמרי,מלא מחשבות עברו בראשי ורצתי במהירות למקום שממנו הצרחה הגיעה, הופתעתי פשוט לראות את קרין ואחותו של לוקאס יושבות שם מחכות לי "משהו קרה? למה צרחתן?" שאלתי מבולבל, "תאמת רק רציתי לדבר איתך" אמרה אחותו של לוקאס, קלואי אני חושב..?

"אוקיי..?" אמרתי והתיישבתי על הערמת חציר שהבנות ישבו, אין לי מושג איפה הנער השני. מיילי נראה לי? לא יודע. "אז.... ליאו, איך אתה מרגיש?" שאלה אותי קלואי במבט מלא מחשבות, כאילו יש לה כל כך הרבה דברים לומר. "ממש מצוין," אמרתי בציניות. "כן רואים." היא הגיבה בחיוך, "אז ליאו איך אתה באמת מרגיש? אם עדיין כואב לך אז אתה יכול להגיד לנו." קרין אמרה בקול מודאג, אני לא אשקר, כואב לי רצח בכל הגוף.
אבל זה לא כאילו אני לא יכול להתמודד עם זה, אבל אני באמת רוצה קשר טוב עם כולם פה, אז כנות זה חשוב, אני מניח.
"כן קצת כואב לי אבל אני אחיה"
נהיה שקט.
"אז אני מבינה שהסתדרתם" קרין אמרה ואני הנהנתי "אני שונא הזדמנויות שניות אבל.." התחלתי לומר אבל לא באמת ידעתי למה להמשיך, לא היתה לי כל סיבה לסלוח לו או לתת לא עוד הזדמנות או לקחת את הכל בקטע רומנטי. אבל אני פשוט עשיתי את זה.
לפעמים אומרים שאנשים מאוהבים לא חושבים בהיגיון אבל אני לא חושב שאני עד כדי כך חולה אהבה, נכון?
אני אפילו לא בטוח שאני מאוהב אני פשוט... הכל קורה כל כך מהר ו- מה אם אני אפשל? מה אם הוא יפגע בי עוד פעם? מה אם אני אחזור להיות בודד? מה אם הבריונים האלה יעשו משהו בילתי נסלח? מה אם אני לא יהיה פה... העולם יהיה טוב יותר? אני מתכוון עד עכשיו חייתי כי פחדתי מהמוות, אבל כשאני לא מפחד אני כבר לא מוצא סיבה להמשיך... זה כל כך, מתיש. וגם-"ליאו אתה בסדר?" קלואי (?) שאלה והוציאה אותי מהמחשבות שלי, רק אז הבנתי שאני מתנשף מהר ומזיע אפילו יותר ממקודם.
"לא אני אממ- הכל טוב סתם חשבתי מה נעשה עכשיו" אמרתי וניסיתי לשנות נושא "רוצים לראות מה במצב של הבנים?" קרין הציעה " אני לא יודעת בדיוק חזרנו מכל מה שקרה שם אפילו יום לא עבר,"
" תגידו רגע איפה מייקי?" קרין שאלה ורק אז קלטתי, אף אחד מאיתנו לא ראה אותו או יודע איפה הוא. וקוראים לו מייקי לא מיילי. אבל זה לא משנה עכשיו, נראה לי.

אוקייייי אז סורי שלא העליתי הרבה זמן פשוט המצב כרגע והבית ספר והכלבה החדשה שאימצנו זה הכל ככ חדש ודורש זמן שלא היה לי לבזבז על וואטפד. אבל זה בסדר אז למרות שהפרק קצר אני מקווה שנהניתם ושכולכם בסדר  אני לא יודעת אם אני יעלה באופן קבוע עכשיו ואני מקווה שאהבתם! (אם היו טעויות כלשהם אשמח שתגידו לי)
קריאה מהנה ואל תשכחו להצביע!