לוכד החלומות הרעים שלי - התמכרות

פרק 2

מרקו
אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני עומד להתחתן עוד חודשיים, עם הבת של דון אספוסיטו, הייתי צוחק לכם בפרצוף.
אבל בשביל התוכנית שלי, אני אעשה הכל. והיא מתקדמת מעולה.
צפון איטליה, ומרכז איטליה, כבר נתונים לחסותי. בדרום נשאר לי רק את נאפולי, וסיציליה, שבעוד חודשיים כבר תהיה שלי בזכות החתונה הזו. אני אמצע מה לעשות בקשר לנאפולי, אבל הגיע הזמן לחגוג.
״עשינו את זה!״ לאונרדו, אחי הצעיר אמר כשפתח בקבוק שמפניה.
הוא מזג לי והרמנו לחיים. ״אל תפתח ציפיות. עוד לא גילינו מה נעשה לגבי נאפולי. פדריקו פינוצ'י לא יוותר לנו בכזאת קלות.״ חייכתי אליו חיוך חצי ירח ושתיתי את הכוס שלי בשלוק. ״אתה כזה הורס
מסיבות!״ הוא צעק וגלגל עיניים. ״ואתה כזה מתבגר הזוי.״ אמרתי תוך כדי גיכוח. ״אחי, אם אתה רוצה להיות מוצלח כמוני יום אחד, כדאי שתתחיל להתרכז בדברים שהם לא בחורות.״ נהמתי ופתחתי את המחשב. ״מדבר זה שגדול ממני בחמש שנים ועדיין יש לי יותר ניסיון ממנו.״ פלטתי נחירת בוז. ״אני מוכן להתערב איתך על כל המטבעות שיש לך בארנק המכוער הזה, שאתה מחזיק בדיוק דקה וחצי.״ הפרצוף שלו נהיה אדום מרוב זעם וחייכתי חיוך מנצח. ״שיהיה,״ הוא אמר לאחר נשיפה ארוכה, מודע לכך שהוא יתחרט על זה אם הוא יריב איתי. ״אבל אתה בא איתי למילאנו. התגעגעתי למקום שגדלתי בו.״ הוא חייך אליי חיוך משכנע. ״בסדר. תן לי לסיים את העניינים שלי.״ אמרתי והוא הסתלק מהחדר שלי.
אני ולאונרדו גדלנו במילאנו. כשהייתי בן שלוש עשרה אם אני לא טועה, כשאחותי הקטנה איזבלה נולדה, עברנו לרומא. אריה לה רומאנו, אבא שלי, נשאר בבית שלנו ברומא, ואני נשארתי איתו. אמי לא רצתה שאיזבלה תיחשף למאפיה.
היום היא בת שתים עשרה, ובואו נגיד שזה לא עבד לאמא שלי. צלצול טלפון קטע את מחשבותיי. ״פרגו.״ עברתי על האימיילים ששלחו לי השבוע, בודק שלא פספסתי כלום לפני טיסה לחופשה. ״בוס, היא שוב משתמשת בפיסטולה.״ באקדח. ״אני מגיע עכשיו.״ ניתקתי את השיחה וירדתי אל מרתף התרגול שלנו. שם היינו מתאמנים על היכולות שלנו להילחם.
איזבלה מאוד אהבה את המרתף.
כשהגעתי ראיתי את איזבלה לבושה בבגדים שחורים, עם קוקו מתוח, יורה בבובות מטרה. ״אלוהים, איזבלה! תפסיקי!״ צעקתי. ״זה איזבל, ואני נהנת. מה אכפת לכם?״ היא אמרה בטון עוקצני. משבר גיל ההתבגרות?
״אני נשבע, אם לא תעלי עכשיו לחדר אני אשים אותך במקום אחת מהבובות האלה.״ נהמתי. היא גלגלה עיניים ועברה על פניי בדרכה לחדר, ממלמלת, ״סטרונצו..״ גיכחתי ועניתי לעוד שיחה. ״בונג'ורנו בוס, קודם כל, מי ספיאַצ'ה מולטוֹ,״ אני כלכך מצטער. ״אחת הדוגמניות שהכי חשוב לנו שיגיעו ללמוד, שאלה אם זה אפשרי להקדים את זה בכמה שבועות.״ פאולו, מנהל סוכנות הדוגמנות שלי במילאנו, אמר ברעד. ״הכל טוב, אחי. מתי זה יהיה? אני אמור להיות במילאנו בקרוב.״ אמרתי בביטחון, מנסה לגרום לו להפסיק לפחד. לא אהבתי להתעלל בעובדים שלי, ובכלל לא אהבתי שפחדו ממני. אני בסך הכל מקבל מה שאני רוצה. גם אם צריך להרוג בשביל זה. התגרה בי קול בראשי, מנסה לגרום לי לחשוב אשמה. חבל שאני לא.
״ביום רביעי, בשבוע הבא, יתחילו הלימודים. ביום שני בשבוע שאחרי, סבב התערוכות יתחיל.״ הוא אמר בקלילות, ושמחתי לשמוע שהוא כבר לא רועד כמו מקודם. ״פרפקטו. שמור על עצמך.״ ניתקתי מיד לאחר שאמרתי את המשפט הזה.
לפני כמה שנים השקעתי בסוכנות דוגמניות שמרוויחה הרבה כסף, תמיד זה טוב עוד כסף מהצד. אני מגיע פעם בשנה לתקופת לימודים שדוגמניות מכל העולם מגיעות לאחר כמה בחינות ואני עוזר בהחלטה של האם כדאי לקבל את מי.
הסיבה שכולם שם מפחדים ממני כלכך, זה כי במילאנו השם אריה לה רומאנו מאוד מוכר. אבא שלי מפחיד את כולם שם, וכולם יודעים שאני הרבה יותר משוגע וחסר לב ממנו.
כשאני רוצה, כן?
התקדמתי אל חדר הכושר שלנו, מה שתכננתי לעשות מלפני שעה, אבל כולם הפריעו לי. לאונרדו נתקל בי בדרך, ו.. כרגיל, הוא התחיל לחפור לי. ״טוב, קבעתי לנו טיסה למחר בארבע וחצי אחר הצהריים. זה טוב, נכון?״ הוא שאל בהיסוס. כן, גם המשפחה שלי מפחדים ממני בעניין של לא לקבל את מה שאני רוצה. בחיים אף אחד לא העז להגיד לי לא, וזה ישאר ככה.
״כן. זה טוב.״ אמרתי בחיוך והתקדמתי אל חדר הכושר. בזמן התרגילים הסתכלתי במראה לרגע, וזה הכה בי בבום.
בדידות, ריקנות, לב קר.
הדברים שאני מרגיש בכל פעם שאני נזכר במי שאני באמת.
רוצח חסר רחמים.
ורוצח חסר רחמים לא מסתכל לאחור.
קולם של אבא שלי וסבא שלי צווחו בראשי, וניערתי מעליי את ההרגשה הזאת בן רגע.
עיניי נחו לרגע על מפה של איטליה, ותחושת ניצחון בערה בחזי.
בקרוב כל האימפריה הזו תהיה שלי.
אבא שלי בן חמישים ושלוש, והמקסיקנים המזדיינים כמעט הורידו אותו. הוא נכנס למצב קשה ומאז הוא לא מתפקד אותו הדבר.
כמובן שהוא יצא מזה, אבל הוא נחלש.
אז אני צריך להיות חזק בשבילו.
ולא משנה כמה כדורים אני אצטרך לספוג, כמה לבבות אצטרך לתלוש מגופם של אנשים חפים מפשע, אני אשתלט על הארץ הזו, אהפוך את כולם פה לצבא הגדול שלי.

ואני הולך לגרום למקסיקנים להתחרט על הרגע בו הם נולדו.