לוכד החלומות הרעים שלי - התמכרות

פרק 5

לוסי
״איזה מושלם!״ טי צווחה שצילמתי לה את הנוף מהמלון.
זאת השיחת וידאו הראשונה שעשיתי איתה מאז שהגעתי, והתגעגעתי אליה מאוד. ״נו, תספרי לי איך שם! פגשת מישהו?״ היא צחקקה. ״את לא תאמיני לי אם אני אגיד לך.״ אמרתי בדרמטיות. ״מה הסיפור? זה לא שאת הולכת לארוחה עם בן של ראש מאפיה, אחותי!״ היא צחקקה, ולאחר כמה שניות של שתיקה, היא הבינה שמה שהיא אמרה הוא נכון. ״לא. לא! את לא רצינית! אני אמרתי לך להתרחק מצרות, לוסי!״ היא ייללה ואני הסתכלתי עלייך בהתפעלות, מפחדת שכל דבר שאגיד ישמש נגדי. ״מה אני אעשה? הוא עקשן, וחתיך, ואיטלקי!״ ניסיתי לשכנע אותה. ״את יודעת איזה חולשה יש לי לאיטלקים!״ היא הסתכלה עליי בזעזוע. ״לא למאפיונרים איטלקיים!״ ייללה. ״טוב, אני צריכה להתארגן לארוחה. אוהבת אותך!״ אמרתי, ולפתע שמעתי את ליאו. מה? ״עם מי את הולכת לארוחה, לעזאזל?״ הוא הופיע מאחורי טי, התכוון להיכנס לחדר..? ״מה,״ עצרתי במשפט שלי לרגע בשביל לנשום עמוק. ״מה אתה עושה איתה?״ אמרתי בזעם. ״תעני לי על השאלה, לוסי.״ הוא התעקש. ״אלוהים, איזה מעצבן אתה! עכשיו אני מבינה למה אין לך חברה! איך מישהי יכולה לסבול דבר כזה?!״ אמרתי והוא צחק צחוק אפל. ״אל תדאגי לי.״ הוא הסתכל על טי. מה. קורה. פה. לעזאזל?
״אתם זוג?״ ניגשתי ישר לעניין. ״באמת נראה לך שאני אצא עם הדבר הזה? אני עם ג'סטין, בייבי.״ טי אמרה בגועל. ״אתם יכולים להגיד לי אם כן. אני לא אהיה רעה, פשוט תגידו.״ אמרתי בנימה מזמינה, כאילו אני לא אעלה על הטיסה הראשונה שתהיה ללוס אנג'לס, ואהרוג את שניהם. ״אל תדאגי. אני לא אוהבת לזייף אורגזמה.״ היא אמרה וצחקקתי. ״טוב, אני צריכה ללכת. לילה טוב!״ אמרתי כאילו השעה בלוס אנג'לס היא לא בוקר עכשיו.
תוך שעה הייתי מוכנה, לבשתי שמלה ערב שחורה מנצנצת עם מחשוף בגב, ועקבים גבוהים שחורים שעלו עשר אלף דולר. מצטערת, אבא. הם יפים.
לבשתי כמה צמידים מעוטרים יהלומים בצבע זהב, ושעון מעוטר יהלום ביד השניה, גם כן בצבע זהב. (אפשר להבין שאני לובשת רק זהב.)
לבשתי כמה טבעות פשוטות, ושתי שרשראות.
התבשמתי בבושם הקבוע שלי, בריח וניל וקוקוס, שכמעט כל גבר שאי פעם עבר לידי החמיא לי עליו.
לאחר משהו כמו עשר דקות של התבוננות במראה, שמעתי דפיקה בדלת. ״שלום.״ אמרתי למרקו בחיוך, והושטתי לו את היד שלי, הוא נישק את גב כף ידי. הוא היה חתיך בצורה יוצאת מן הכלל הערב.
הוא לבש חליפה שחורה, כרגיל, השיער שלו היה קצת מבולגן, והוא קצת יותר שזוף מאתמול. השעון הכסוף שלו נצץ, והכרתי את השעון הזה טוב.
אהבתי וראיתי המון שעונים, אבל לא האמנתי למראה עיניי.
זה שעון שמיוצרים ממנו רק ארבע בכל העולם, וכל אחד מהם עולה מאה אלף דולר.
פאקינג מאה אלף דולר.
הייתי מרותקת לרגע, ולא שמתי לב שהוא מחכה שנלך. ״אה! סליחה, חשבתי על משהו לרגע.״ מלמלתי והלכתי אחריו. תוך דקה בערך כבר ירדנו אל הלובי (הודות למעלית המהירה הזו). וכשיצאנו החוצה, גיכחתי. ״למה את צוחקת?״ הוא אמר בבלבול. ״אני לא עולה איתך על אופנוע.״ התעקשתי. ״חבל, כי את בטוח רעבה. לא אכלת צהריים.״ הוא צחקק כשהוא ראה את הפרצוף שלי, הייתי בהלם רציני. ״חתיכת סטוקר! אתה עוקב אחריי?״ צווחתי. ״רק מתעניין.״ הוא חייך חיוך חצי ירח אפל, ואני הזדעזעתי. ״טוב, אין לי את כל היום, מותק. תעלי על האופנוע.״ הוא דרש ואני נדתי בראשי. חי בסרט.
״לוסי.״ הוא התחיל התעצבן. ״אני לא עולה על האופנוע.״ התעקשתי. ״תעלי על האופנוע. לפני שאצטרך להכריח אותך.״ הוא איים וגלגלתי עיניים. ״לא. תביא מכונית, או שאני לא באה איתך.״ המשכתי להתעקש, והוא התקדם לכיוון שלי, ״תודה לאל״ מלמלתי לעצמי, מניחה שהוא הולך להביא את האוטו-
הוא הרים אותי על הכתף, לעזאזל.
״מה אתה חושב שאתה עושה?!״ צעקתי בזמן שהוא המשיך ללכת לכיוון האופנוע. ״תוריד אותי, מרקו!״ הוא גיכח והניח אותי על כיסא האופנוע. הוא התיישב, לפני שהספקתי להבין איפה אני - הוא התניע את האופנוע המזדרגג. ״תחזיקי חזק, ילדונת.״ הוא קרא ולחץ על גז. כרכתי את זרועותיי סביב מותניו וקיללתי אותו מספר קללות בזמן שהוא צחק. אני לא אשקר, זאת הייתה נסיעה מהנה.
תוך רבע שעה בערך של נסיעה, הגענו למסעדה קטנה, עם המון ציורים מוכרים ויקרים שהיו תלויים על הקירות, מפות משובצות בצבעי לבן ואדום, כיסאות בצבעי חום כהה, עם מוזיקה איטלקית נעימה ושקטה. אהבתי את המקום הזה.
נכנסתי לאנרגיות טובות מהרגע שנכנסתי, ומרקו שם לב לזה. ״ברוכה הבאה למעוני הצנוע.״ הוא הגניב אליי קריצה ודיבר באיטלקית עם אישה מבוגרת ויפייפיה. ״צ'או!״ שלום.
אמרה האישה המתוקה. ״זאתי חברה שלך?״ היא אמרה בהתרגשות, באנגלית בשביל שאני אבין גם. ״לא.״ אמרתי. ״כן.״ מרקו אמר בו זמנית, גורם לפעימה של עונג באיברי. ״מרקו, איפה הנימוסים שלך?! בחיים אל תכנס לדברים של אישה. בעיקר לא לאלו שאתה מנסה להרשים.״ את המשפט האחרון היא אמרה באיטלקית, אבל הכרתי מספיק את השפה בשביל להבין. היא קרצה לו והוא גיכח. ״אם זה מה שיעשה לך טוב, זה עליי.״ מרקו אמר לאישה.
״טוב, מספיק דיבורים. הגיע הזמן שתאכלו, לא?!״ היא חייכה חיוך מזמין ומהמם, והראתה לנו את השולחן שלנו.
הוא היה מעוטר בנרות, והייתה מונחת סלסלת לחמים, יחד עם שמן זית לידה. ״גרציה, נונה.״ תודה, סבתא.
התעלומה נפתרה. זו סבתא שלו! ״גרציה!״ אמרתי בחיוך מיד לאחר שמרקו נשק ללחיה של סבתא שלו, והיא חייכה. ״בטח, מותק!״ היא חייכה ורכנה ללחוש באוזני, ״ודרך אגב - אל תשימי לב אליו. את הרבה יותר שווה ממנו.״ היא קרצה לי ושתינו צחקקנו, בזמן שמרקו הסתכל עלינו בפרצוף מבולבל.
אופס...