לוכד החלומות הרעים שלי - התמכרות

פרק 3

לוסי
״את צוחקת עליי! זאת חייבת להיות בדיחה.״ טי ייללה.
אתמול ביקשתי מההורים שלי שיקדימו את הטיסה שלי למילאנו, ואמיליה אמרה לי שכריס יכול לעזור לכך שיקדימו את הלימודים השנה, והוא הצליח. ביום רביעי אני מתחילה, והטיסה שלי היא היום בערב. תכננתי להנות קצת במילאנו לפני שאני מתחילה, אבל אני חושבת שאני רק אנוח. הקדמתי את הטיסה בשביל שקט נפשי.
קונור עניין לי את התחת, אבל לונה? היא פגעה בי כלכך.
״אני לא צוחקת עלייך, טי. את מוכנה להזיז את התחת שלך ולעזור לי לארוז?!״ המשקיע של הסוכנות יהיה בתערוכה, ואולי בכמה מימי הלימודים, ואני חייבת להרשים את מי שזה לא יהיה.
שלב מספר אחד; בגדים יפים.
תמיד חשוב להראות שיש לכן סטייל טוב, בנות. ~משפט שאמיליה אמרה לי כשהייתי קטנה, מאז הוא לא יוצא לי מהראש.
״מה לעזאזל?״ ליאו עמד בכניסה לחדר שלי, חפיסת קונדומים בצבע אדום ביד שלו, עיניו פעורות לרווחה. ״למה יש לך חפיסת קונדומים ביד?״ שאלתי בגועל. ״יותר חשוב, למה היא במידה אקסטרה לארג'? למי קנית את זה?״ טי צחקקה. היא וליאו שנאו אחד את השני. ברמות.
״אני יכול לומר אותו הדבר על החזיות שלך.״ הוא נהם. רגע, מה? מתי הוא ראה את החזיה של- ״לא משנה, למה את אורזת מזוודה?״ הוא החליף נושא במהירות. ״אני טסה למילאנו היום בערב.״ הוא הסתכל עליי בחיוך משועשע. ״את אמורה לטוס עוד חודשיים.״
״אז מה? אני רוצה להקדים.״ אמרתי בחיוך תמים. ״זה בגלל קונור המזדיין הזה? אני נשבע לך שאני אשבור כל אחת ואחת מ206 העצמות שלו אם הוא עשה לך משהו-״ הוא אמר בזעם. ״הכל בסדר, ליאו. אוהבת אותך!״ קטעתי אותו והוא הלך לחדר שלו, מרים יד בשביל להפרד. ״אתה לא הולך להביא לי חיבוק? אני טסה!״ צווחתי. ״לא תודה.״ הוא קרא. זה היה מעליב.

//////////

אני במילאנו.
עכשיו עליתי על מונית, אני בדרך למלון.
אני מקווה שהחדר שקיבלתי טוב, כי זה היה עדיין בדקה התשעים, אבל אני מאמינה שכן.
הנהג עצר ליד מלון גדול בצבע לבן עם זהב, ואני כבר מאוהבת. ״גרציה.״ הושטתי לו 20 יורו ויצאתי מהמונית. גרציה זה תודה באיטלקית, ואני הייתי מספיק באיטליה בשביל לקלוט לפחות מילים בסיסיות. התקדמתי אל המלון, עד שנתקלתי במשהו. (לרשום לעצמי; לא ללכת ברחוב ולהסתכל על הטלפון.) עמדתי להתרסק על הרצפה, שיד חזקה תפסה את ידי בחוזקה. ״זהירות.״ קול עמוק ומוכר אמר באוזני. הרמתי את ראשי וראיתי גבר שנראה בערך מטר ותשעים סנטימטרים, עם שיער שחור, עור שזוף ומקועקע, ועיניים אפורות-כחולות. הוא היה ענקי בהשוואה אליי, הייתי בגובה מטר וחמישים וחמש סנטימטרים, כמעט חצי ממנו. אלוהים.
״אני כלכך מצטערת!״ חייכתי אליו והתחלתי להתקדם למלון עד שהבנתי שהוא לא שחרר את ידי. הוא הסתכל עליי בפרצוף מסוקרן ובעיניים משועשעות. אבל הוא.. משהו בי צועק לי סכנה, תברחי.
״איך קוראים לך?״ הוא כיווץ גבות. ״לוסי.״ הזדקפתי. ״את נשארת במלון הזה הלילה?״ הוא הצביע על המלון שלי. ״כן. אני יכולה ללכת עכשיו?״ שאלתי בחוצפה. אבל מה אכפת לי? זה לא שהוא יעשה לי משהו. הוא שחרר אותי והלכתי בביטחון. יכולתי להרגיש במבטו על גופי, אבל זה לא עניין אותי. טוב, זה כן, אבל אני לא פה בשביל זה.
לאחר עשר דקות, נתקלתי בויכוח עם העובדת בלובי. הם רצו להביא לי חדר רגיל, מה הקטע?
שלא תחשבו שאני מפונקת, פשוט שילמתי בשביל סוויטה מזויינת!
״מה קורה פה?״ קול אפל וסמכותי נהם מאחורי, בעודי צועקת על הפקידת קבלה המזדרגגת. הסתובבתי וראיתי אותו שוב.
כן, אדון בלי שם. איך אפשר לעזור לך? קולה של טי צווח בראשי וצחקקתי. מעניין מה היא עושה עכשיו.
הפקידת קבלה, ששמה קלואי (כבר גורם לי לשנוא אותה) הזדקפה ברגע שראתה את מה שמו. הוא מפורסם פה?
״לא קורה כלום, בוס. יש בעיה עם החדרים.״ היא אמרה בקול סמכותי, שונה מהקול בו היא דיברה איתי בו. ״כן קורה, הרבה קורה! העובדת שלך צעקה עליי במשך שעה בגלל שהם לא יכלו להביא לי את החדר ששילמתי עליו!״ צעקתי בזעם וניקיתי את המשקפי שמש שלי. ואז נפל לי האסימון. בוס, עובדת. מה לעזאזל?
הוא הבוס כאן?!
הם המשיכו לדבר, אבל לא הקשבתי. הייתי מרוכזת במה שגיליתי עכשיו. ״...אני מצטערת. אני אשלח מישהו שיראה לה את החדר שלה.״ שמעתי את הקלואי הזאת אומרת למה שמו. ״הכל בסדר. אני אראה לה אותו.״ הסתכלתי עליו בבלבול וקלואי הסתכלה עליו בזעזוע. ״אתה בטוח? אני לא רוצה שתרגיש-״ ״אני בטוח.״ היא חיכתה שהוא יסיט את המבט ואז גלגלה עיניים. הוא כרך את זרועו סביב המותן שלי ואמר, ״בואי נלך, בייב.״ בקול מורם, ככה שהיא תשמע אותו טוב. תוך כמה שניות שיצאנו מזווית הראיה שלה הוא עזב את המותן שלי. ״רוצה להסביר לי מה קרה עכשיו?״ נעמדתי מולו, ושילבתי את ידיי על החזה שלי. ״תרגעי, ילדונת. רק וידיתי שהיא לא תציק לך שוב.״ הוא כרע על ברכיו, ככה שאני אהיה יותר גבוהה ממנו. מתנשא. הוא הסתכל עליי מלמטה יחד עם חיוך משועשע, ולא יכולתי שלא לראות את הגרגרת שלו ככה. גלגלתי עיניים. ״טוב, אתה מתכוון להראות לי את החדר שלי או לא?״ הצבעתי על המעליל כשהיא נפתחה. הוא צחקק צחוק אפל. ״כל מה שתרצי.״ גיליתי גומה בצד ימין של הלחי שלו כשהוא חייך חיוך חצי ירח. ״להתראות, בליסימה.״ להתראות, יפייפיה. מה שמו אמר כשפתחתי את דלת הסוויטה שלי. ״רגע.״ אמרתי והוא עצר כשגבו אליי. ״למה עשית את זה?״ הוא הסתובב אליי והטה את ראשו בבלבול. ״כאילו, למה עזרת לי?״ כיווצתי את הגבות שלי. הוא הסתכל עליי מלמעלה, מתנשא #2. ״את מוצאת חן בעיני.״ הוא לחש באוזני, חייך חיוך משועשע והלך.
מה לעזאזל קרה פה עכשיו?