Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 Episode 8

-קסלין-

קר,קר לי כל-כך.
איפה אני? אני כבר בגן עדן?
״אמא?.״ בקושי הצלחתי ללחוש,עיניי לא רואות דבר.
למה קר לי כל-כך?
על מה אני שוכבת? ולמה זה כל-כך רך?
ניסיתי בכל הכוח שלא נשאר לי לפתוח את עיני,אך נכנעתי לאפלה,לא הצלחתי.
ניסיתי להוזיז את הרגליים את הידיים אבל רק האצבעות בידי זזו,ורק מעט מהן.
אני לא יכולה אפילו להסביר את כמות הכאב שאני מרגישה עכשיו,פיזי וגם רגשי.
הלב שלי כל-כך כואב,שהוא עוד שניה מתפוצץ,מהכל.
כל הגוף שלי צורב מבחוץ,אבל....למה?
למה זה מגיע לי?
״אמא?״ שאלתי בבכי,גרוני יבש וקולי צרוד,
זאת..אמא!,חשבתי בהתרגשות כשראיתי דמות מוכרת,
״היי ילדה שלי.״ השמע קולה העדין,
בכיתי,דמעות של התרגשות שמחה ועצב עלו בעיניי,
״אמא...״ לחשתי בבכי,״אני פה ילדה שלי.״ היא לחשה לי,
״בואי איתי,בואי איתי לגן עדן.״ אמרה,קולה לפתע השתנה,
״לגן עדן?״ שאלתי אותה מבולבלת,
לפתע תחושה מוזרה הופיע,כל ההתרגשות והחמידות נעלמו.
״כן.בואי,בואי ילדה שלי.״ אמרה לי,קולה שונה כל-כך.
זאת,לא אמא שלי.
״אבל...״ פתאום ללכת לגן עדן לא נראה רעיון כל-כך טוב,
״אני-אני לא רוצה..״ לחשתי,מבולבלת,
עדיין לא הצלחתי להוזיז את גופי,לפתע דמותה של אימי
הפכה שחורה,מה קורה כאן?
״בואי איתי לגיהנום,ילדה.״ אמר,לא.
רק לא הוא. ניסיתי לזוז,לא הצלחתי.
ליאון.
״לא! תתרחק ממני.״ צרחתי,דמעות עלו בעיניי,לא הספיק לו?
כל מה שהוא עשה לי לא הספיק לו?!
הוא עד כדי כך חסר לב?
״בואי.״ אמר עוד קול,אבא?
מה הולך פה?
גופי התחיל לרעוד,נשימותיי האיצו,מה לעזאזל קורה פה?!
״אמא? אמא! מה קורה פה?!״ צרחתי בבכי,
״בואי.״ אמרו שלושתם,אבי ליאון ואימי.
״לא!״ צרחתי וניסיתי לזוז שוב,״לא! אני לא באה איתכם.״
אמרתי בפחד,
בקושי הצלחתי לנשום,גופי רעד חזק כל-כך עד ששמעתי את שיני נוקשות זו בזו,כפות ידי רעדו,רגליי רעדו,
איפה אני? איפה ג׳יימס?
״ג׳יימס?״ שאלתי בבכי,״ג׳יימס,איפה אתה?״ שאלתי מיואשת,
״בבקשה,תציל אותי.״ אמרתי בבכי שקט,
״בבקשה,אני לא רוצה ללכת איתם!״ צעקתי ובכיתי בכאב.
״ג׳יימס לא פה,מתוקה שלי.״ אמרה אימי בקול מפחיד,״די.״ צרחתי,
״הוא לא כאן לעזור לך.״ אמר אבי,״די!״ צרחתי שוב,
״זה נכון,תפנימי! הוא נטש אותך!״ אמר ליאון,
״די! הוא לא!״ אמרתי בבכי,״כן,הוא כן.״ אמרו ביחד,
״הוא לא!..״ אמרתי מתחילה להישבר,
״הוא כן.״ אמרו באכזריות,נכנעתי,נכנעתי לאפלה.
-
-ג׳יימס-

״אני צריך עזרא!״ צעק הרופא יוצא במהירות מהחדר שבא וקסי נמצאת,קמתי בחדות ממקומי,
ורצתי לכיוון החדר שבו וקסי נמצאת,״אני מצטערת,אתה לא יכול להיכנס! אנחנו במצב לא טוב.״ אמרה הרופאה בלחץ
ונעלה עליי את הדלת,
׳במצב לא טוב׳?
וקסי.
״היי! תפתחי את הדלת.״ אמרתי בעצבנות,
״אני מצטערת,איני יכולה לאפשר לך זאת.״ נשמע קולה מבפנים,
לפתע שמעתי צרחה,וקסי.
״תמותי,חתיכת זקנה מוזינת.״ מלמלתי בעצבנות ובעטתי בדלת,
פותח אותה רק כדי לראות את גופה של וקסי שרועה על המיטה,זז ללא מנוחה,כל גופה רעד,היא הייתה לבנה,
כל גופה היה מזיע,עינייה היו עצומות חזק כאילו ניסתה לפתוח אותה אך לא הצליחה,
״וקסי.״ קראתי בשמה בקול,מתקרב עליה ומניח את 2 ידי על פניה,הרופאה מאחורי מקטרת אך אני לא שומע אותה,
״וקסי,זה אני.״ לחשתי לה וליטפתי את פניה,
״זה ג׳יימס,תתעוררי.״ לחשתי בלחץ,שפתיה סגולות,פניה לבנות,זיעה קרה הייתה סביב כל פניה ועל גופה הקטן והרועד,
״בבקשה תתעוררי.״ לחשתי שוב,
למה כל זה מגיע לה? מה היא עשתה?!
היא הבן אדם הכי טוב לב שאני מכיר.
אז למה לעזאזל כל זה מגיע לה?!
שזה יקרה לי! שאני יסבול. אבל בבקשה ממך אלוהים.
שהיא תתעורר,תחייה את החיים שלה,שתהנה.
אני רוצה לראות אותה צוחקת,ורצה בשמחה,ואפילו לשמוע אותה מספרת בדיחות שהם לא באמת מצחיקות,
בבקשה ממך,אלוהים.
תן לה לחיות,בבקשה תעיר אותה,ותפסיק את הסבל שלה,
התחננתי בליבי בפעם הראשונה בחיי בפני אלוהים,
אני מאמין בו בגלל שוקסי מאמינה בו,
״תתעוררי..״ לחשתי שוב בתסכול,לפתע ידיה הפסיקו לרעוד,
וכך גם רגליה,״מה קורה פה?!״
צרחתי בפחד ולחץ כששמעתי ציפצופים אדירים מהמכונה שמחוברת לגוף של וקסי,
״וקסי? וקסי!
לעזאזל! רופאה בואי לפה!״ צעקתי לרופאה מאחוריי,
היא רצה עליי וגרמה לי לזוז הצידה,
״דוקטור מרפי!״ צעקה לדוקטור שרץ לתוך החדר עם עוד כמה רופאים,
״אנחנו מאבדים אותה,תתחילו לעשות החייאה!״
צעק הדוקטור,הכל נכנס לסלואו מושן בעיניי,הרופאים רצים מצד לצד,אחד עושה החייאה לוקסי השני מדבר עם הדוקטור בלחץ,לא,אני לא מוכן לאבד אותה,
לא עכשיו! ולא אף פעם.
״אתה צריך לחכות בחוץ!״ צעקה עליי הרופאה,אוחזת בידי ומובילה אותי לבחוץ,
התיישבתי על הכיסא בחוסר אונים,ידיי רועדו כשהנחתי אותם על ראשי בעייפות,
אני לא מאבד אותה.
עיניי נסגרו בחוזקה,רגליי זזו בעצבנות,
אני לא מאבד אותה.
אני מנסה להירגע,אבל זה כבר מאוחר מדי,אני נכנס להתקף חרדה,
אני לא מאבד אותה.
אני חוזר לעצמי במוח,
אני לא מאבד אותה,
אני לא מאבד אותה,
אני לא מאבד אותה.
אני לא מאבד אותה!
חזרתי שוב ושוב,אך זה לא עוזר,קמתי בחדות ממקומי הולך בזיגזג לכיוון השירותים של הבית חולים,
הוצאתי את הטלפון וחייגתי למרקוס:
״מרקוס..?״ שאלתי,קולי נשמע צרוד ושבור,
״ג׳יימס? מה קרה? למה אתה נשמע ככה?!״ שאל מרקוס,
לחץ ודאגה נשמעו בקולו,
״אני לא רוצה לאבד אותה..״ לחשתי לו,דמעות נאספות בעיניי,
״מה? על מה אתה מדבר?!״ שאל מרקוס,
״על וקסי,מרקוס.״ אמרתי והנחתי את הטלפון לידי,על הרצפה,
נשענתי אחורית והתיישבתי על רצפת השירותים,
״אתה לא תאבד אותה! איפה היא?! מצאת אותה?!״
שאל מרקוס,
״מצאתי,אבל אני חושב שזה היה מאוחר מדי.״ אמרתי לו
קולי שבור,דמעות יורדות על לחיי,
״מה? על מה את מדבר? ג׳יימס,אתה היחיד שיכול לעזור ולהציל את וקסי! אל תעשה את זה!״ צעק לטלפון בפחד,
״אל,ג׳יימס. אני מתחנן! אל תוותר,היא צריכה אותך.״
אמר מרקוס לטלפון קולו שבור,אבל לא כמו שלי,
״אתה לא מבין,מרקוס! אני איבדתי אותה!
בגללי הכל קרה,איבדתי אותה ממזמן! אבל אני הייתי עקשן והכחשתי! לא רציתי להאמין שזה באמת קרה,שבאמת איבדתי אותה...וכל זה? קרה באשמתי.
אני זה שצריך לסבול ולמות,לא וקסי..״ אמרתי והנחתי את ידי הרועדות על הרצפה,
״ג׳יימס,אל תגיד דבר כזה,אתה לא צריך למות! ווקסי לא תמות! הכל יהיה בסדר,תפסיק לדבר ככה.
איפה אתה?!״ שאל מרקוס,קול רכבים נשמע מעבר לטלפון,
״את תטרח לבוא לכאן,״ אמרתי בשקט,
קולי דועך,ההתקף חרדה קרב.
״ג׳יימס למה אתה מדבר ככה? הקול שלך נחלש,
איפה אתה? אתה בסדר?! תביא לי את וקסי לטלפון!״
אמר מרקוס,
״אתה לא הקשבת למילה ממה שאמרתי?! היא גוססת,מרקוס.
וקסי גוססת! אני בשירותים,מתחבא כמו הפאקינג פחדן שאני.״
אמרתי בקול מובס וצרוד,
כועס על עצמי,על עצם קיומי.
מיצי מרה עלו בגרוני,התכופפתי והקאתי את כל מה שלא אכלתי על רצפת השירותים,
״ג׳יימס? אתה מקיא?״ שאל מרקוס,
״כמו מה זה נשמע?״ שאלתי אותו בציניות,
״תפסיק כבר ג׳יימס,אני מגיע אל תזוז.״ אמר מרקוס,
מלמלתי משהו לא ברור וניתקתי את הטלפון,
נשענתי אחורה על הקיר ופרצתי בבכי,
הנחתי את ידי הרועדות על שערות ראשי ומשכתי אותם חזק,
הבכי שלי רק גבר מרגע לרגע,
לפתע דמות נעמדה מולי,נראת ממש כמו מלאך.
עיניי המטושטשות מרוב הדמעות לא איפשרו לי לראות
מי זה.
אבל הייתה נוכחות חזקה מאוד,שהייתה מוכרת בצורה כואבת,
זאת היא.
ידיה העדינות והקרות שעדיין רעדו הונחו על פניי ברכות,
היא מיקדה את מבטי בה,רעש נוצר בפתח השירותים,
אך לא אני ולא היא שמענו אותו,הבטתי בעיניה האפורות והמיוחדות שלה,ניצוץ של רגש הופיע בהן,
חיוך קטן עלה על שפתיי,נשימותיי נהיו קצת יציבות,
״הכל בסדר,אני פה,אני לא גוססת,אני לעולם לא אמות כל עוד אתה חיי.״ לחשה לי,קולה צרוד,
״זאת באמת את?״ לחשתי לא מאמין,״אני לא הוזה נכון?״
מלמלתי שוב,פרצופה התעקם בחמידות,
״אח שלך צדק,אתה באמת מדבר שטויות.״ אמרה בחיוך,
צחקקתי ופניי הרצינו בין רגע,
הנחתי את ידי על פניה היא הורידה את ידיה מפני,
שפתינו נפגשו,צמרמורת עברה בכל גופי,כמה זמן רציתי לנשק אותה,היא בכלל לא יודעת.
״אני מצטער..״ לחשתי לה אחרי שהתנתקנו,
״על מה?״ לחשה לי,גבותיה התחברו בבילבול,
״על הכל,אני באמת מצטער וקסי,הכל קרה באשמתי.״
אמרתי דמעות עולות בעיניי,
״ואני בטוח שתעזבי אותי עכשיו,ואני אבין את זה,אבל אני לא רוצה שתעזבי אותי,אני באמת אוהב אותך ו-״
נקטעו דבריי בגלל ששפתיה של וקסי נחתו על שפתיי,
״אתה מדבר מלא,אני לא אעזוב אותך,לעולם.״ אמרה לי בחיוך,
״תבטיחי לי..״ לחשתי לה מביט בעיניה,
״אני נשבעת.״ אמרה לי וליטפה את שערי,
ורק עכשיו שמתי לב שההתקף חרדה נעלם,בעצם ברור שהוא יעלם,היא כמו המלאך השומר שלי,מעלימה את כל הצרות שלי
ואת כל הדברים שפוגעים בי,
אבל אני? כמו השטן ההורס,היא רק נפגעת בסביבתי,
רק נפצעת נחטפת ונבגדת,לפעמים אני חושב שאני פשוט לא הבחור הנכון בשבילה,
״אל תחשוב על זה אפילו.״ אמרה בעצבנות,קוראת אותי כמו ספר פתוח,
״אבל תסתכלי על עצמך,תסתכלי מה קרה לך,באשמתי.״
אמרתי מאשים את עצמי,
״תפסיק כבר! זה לא באשמתך,אין לזה שום קשר עלייך.״
אמרה לי,קולה נעשה צרוד יותר,
״זה כן באשמתי,אני הייתי אמור להיות שם בשבילך,אבל במקום זה שכבתי בבית חולים,חסר אונים.״
אמרתי בעצבנות וכאב,לחשוב על כל מה שהיא עברה רק גורם לדם בגופי לבעבע,
״ג׳יימס,תסתכל עליי.״ אמרה וקסי באנחה,
״גם עם לא הייתה שוכב בבית חולים,לא הייתה יכול להציל אותי מלהיחטף,תפסיק לנסות להאשים את עצמך,אני זאת שאמורה להרגיש אשמה,אתה זה ששכב בבית חולים בגלל ליאון.״ אמרה וקסי,
יש אמת בדבריה,אך זה לא גורם לי להרגיש טוב יותר,
לפני שיכולתי לומר משהו בנושא וקסי הניחה יד על פי והשתיקה אותי,
״אני לא רוצה לדבר על זה,ואין על מה לדבר,אף אחד מאיתנו לא אשם,״ אמרה וקסי,והביטה בעיניי מחכה לאישור,
לקח לי זמן לענות אבל לבסוף אמרתי :״אף אחד מאיתנו לא אשם.״
היא קמה והניחה את ידה על ביטנה בכאב,
״בוא.״ אמרה לי בחיוך,בחיוך הזה שלה שיכול להמיס אפילו את השטן.
תפסתי את ידה וקמתי מהרצפה,הרמתי את הטלפון שלי והכנסתי אותו לכיס של המיכנס שלי,
תפסתי בידה של וקסי מושך אותה לכיווני ומרים אותה כמו הכלה שהיא בקרוב תהיה.
חבורה של רופאים עמדו מחוץ לשירותים בפנים לחוצים,
כנראה בגלל וקסי,אך כשראו אותנו הם חייכו,
וקסי חייכה אליהם בחזרה,ונופפה לשלום לרופאה הזקנה הזאת,
דפקתי לה סייד אייס,וקיללתי אותה בליבי,
וקסי שמה לב לכך תפסה את לחיי בידה מוחצת את פניי,
״מה זה הפרצוף הזה? היא מאוד נחמדה.״ אמרה לי וקסי בעדינות,
״לא היא לא,היא זקנה מכוערת.״ אמרתי לה,היא פרצה בצחוק
ואני? אני בהיתי בה כמו פאקינג סוטה,
לפתע קלטתי 2 אנשים רצים לכיוונינו,מרקוס ו..
ברונו.
באמת?!
העצבים שבגופי התעוררו,אלוהים יודע כמה אני שונא אותו.
״וקסי ג׳יימס,אתם בסדר! עשיתם לה התקף לב!״
צרח עלינו מרקוס,ברונו מביט במרקוס בחיוך שמעלה לי את החשד,
התקדמתי לכיוון החדרה של וקסי,מניח אותה על המיטה ומנשק למצחה,
״תשארי דקה פה,בסדר? אני חייב לדבר עם מרקוס.״
אמרתי לה,היא חייכה והנהנה,
תפסתי בידו של מרקוס,גורר אותו למחוץ לחדר משאיר את וקסי עם ברונו,
״אני אשאל עכשיו שאלה,ואתה תענה לי בכנות,יש?״
שאלתי את מרקוס שמביט בי בבילבול וחשש,
״יש.״ אמר ונתן לי את האישור לשאול,למרות שההייתי שואל בכל מקרה,עם אישור או בלי אישור.
״אתה הומו?״ שאלתי את מרקוס,שפתח את עניו בהפתעה,
״הומו?״ שאל מרקוס,חשש נשמע בקולו,
״כן,מרקוס,הומו.״ אמרתי לו,
הוא גירד את עורפו וחייך חיוך נבוך,״אוי אלוהים.״
מלמלתי,״אני לא הומו!״ צעק מרקוס,
״אז למה אתה מחייך ככה?!״ שאלתי אותו,
״כי אני...אני לא הומו! אני פשוט..אוף איך אני אומר את זה?״
שאל מרקוס בתיסכול,
״מרקוס,אני אחיך,אתה יכול להגיד לי הכל,עכשיו דבר.״
פקדתי על מרקוס,
הוא פתח את פיו,והתשובה שלו גרמה לפי ולעיניי להיפתח בהלם מוחלט,
״יכול להיות שהזדיינתי עם גבר.״ אמר מרקוס והביט בי
מראה לי שהוא לא צוחק,או עובד עליי,
אחי הבכור,ששכב עם כל אישה בעולם,מכל הסוגים,
מתברר כהומו.
האם אני מופתע? מאוד.
האם אני נגעל? לא.
״אין לי מה להגיד על זה,ואני לא אשאל עם מי הזדיינת כי אני כבר יודע את זה,אבל...עוד שאלה.״
אמרתי למרקוס,הוא הנהן בחשש,
״למה אמרת ׳יכול להיות׳?״ שאלתי אותו,
״אני כן שכבתי עם גבר,אבל מאז..אני מבולבל לגמרי,
אני לא יודע עם אני סטרייט או גיי.״ אמר לי,
נשמע נואש לדעת את התשובה,
״פשוט תשכב עם שתי הצדדים ותגלה עם מי היה לך יותר טוב או משהו כזה.״ אמרתי לו,הוא הנהן וכשעמד להתקדם לכיוון החדר עצרתי אותו,
״אני רק רוצה שתדע שאני פה בשבילך,אני אולי לא מראה את זה,אבל אתה מאוד חשוב לי,״ אמרתי לו,חיוך עלה על פניו
והוא חיבק אותי,
״אבל אני עדיין לא מאמין ששכבת עם ברונו.״
אמרתי לו,הוא הביט בי והניח את ידו על פי בכדאי להשתיק אותי,
״תסתום,שאף אחד לא ישמע.״ אמר לי בלחץ,
צחקתי ונכנסתי לחדר,ברונו ווקסי ישבו ביחד ודיברו,
חייכתי לוקסי ודפקתי פרצוף מוות לברונו,
זה שהוא שכב עם אחי לא יגרום לו לקבל ממני יחס VIP.
אני עדיין שונא אותו,
הסתובבתי וקרצתי לאחי הבכור,הוא רק גלגל עיניים אבל הסמיק,צחקתי ורצתי לכיוון המיטה של וקסי נכנס מתחת לשמיכה ומחבק אותה,ומודה לאלוהים על זה שהוא ענה לבקשתי והשאיר לי אותה,
״אני אוהב אותך.״ לחשתי לוקסי,
״גם אני אוהבת אותך.״ אמרה לי,חיוך עלה על שפתינו,
נשקתי אותה נשיקה עדינה וחיבקתי אותה,
ונרדמנו בבית חולים.

לקח לי מלא זמן להעלות עוד פרק,סליחה על זה.
הספר עומד להסתיים.(רק מעדכנת)
ואיזה הפתעה עם ברונו ומרקוס.
מקווה שאהבתם את הפרק הזה! תודה על הכלל❤️🤍❤️‍🔥
וחג שמחחחחח❤️❤️❤️❤️😍❤️‍🔥‼️‼️