Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 part 20

קסלין/ וקסי:

מריאנה רצה לכיוונינו עם הטלפון בידיה,
היא הייתה נראית לחוצה,וקצת חוששת,היא התנשמה בכוח,
״יקח להם לפחות רבע שעה!״ היא צעקה בלחץ,
מביטה לכיווני,וסורקת אותי,כנראה רוצה לדעת כמה המצב גרוע,
התנשמתי במהירות,כל נשימה דוקרת אותי,
גניחת כאב ברחה מפי כאשר הרגשתי את התינוק בועט בבטני,
״הוא רוצה לצאת!״ צרחתי בלחץ,
ג׳יימס לחץ את ידי,״פאק..״ הוא מלמל בשקט,לפתע בשניה אחת,
הוא פשוט הרים אותי,
״מריאנה את וקלאוס תבואו ברכב שלכם!״ הוא פקד אליהם,
פותח את דלת הבית בבעיטה,ונושא אותי לכיוון רכבו,
הוא הניח אותי במושב הקדמי ליד הנהג,
הוא השכיב מעט את הכיסא שלי,רץ מהר אל דלת הנהג,פתח ונתן גז לכיוון הבית חולים הקרוב ביותר,
הוא עבר באדום,והלחץ שלי רק גובר,הוא נוסע כמו משוגע,
״אלוהים אדירים! איך אני אלד את הילד שלנו אם אני לא אגיע בחתיכה אחת?!״ צרחתי בכעס שלא ידעתי מאיפה הגיע,
ג׳יימס פשוט הביט לכיווני באנחה,הוא רצה להגיד משהו,אך לבסוף לא אמר,הוא התחיל לנסוע יותר לאט,
התחלתי לצרוח,כאב וכאב,זה מה שהרגשתי,״ג׳יימס!!״ צרחתי ותפסתי הדלת והמושב חזק כל-כך עד שמרפקי ידי הלבינו,
״תיסע מהר! למה אתה נוסע לאט כל-כך?״ שיניתי את דעתי בנוגע לנסיעה לאט,
״אמרת שאת רוצה להגיע בחתיכה אחת.״ הוא עקץ, זמן לא מתאים ג׳יימס,בכלל לא!
״אז אמרתי,למי אכפת? תסע!״ צעקתי ודרשתי,ג׳יימס הגביר את המהירות בגיחוך,
נעצתי עיניים צרות בג׳יימס,בראשי רק תכננתי איך אני מענה אותו בעתיד,
אך ברגעים אלו ממש כל מה שעניין אותי זה התינוק שבבטני,והוא רצה לצאת כמה שיותר מהר,
לחץ התפשט בכל גופי,פחד זורם בוורידי,אני חושבת שאתעלף כל רגע.
אף פעם לא עברתי דבר שכזה,זה מבעית אותי,אני כל-כך לחוצה שאני רוצה להקיא,
ג׳יימס כל-כך רציני עכשיו שאני מפחדת בכלל לפזול לכיוונו,
רגלו רוטטת על הרצפה,זזה כל כמה שניות בעצבנות,
הוא לחוץ כמעט כמוני,
״נשימות עמוקות,את יכולה לעשות את זה.״ מלמלתי לעצמי,
ג׳יימס הביט בי כאילו איבדתי את זה סוף סוף,
״אל תפריע לי.״ פקדתי בקוצר רוח,והמשכתי לדבר לעצמי,
-
מחוץ לבית החולים היו צוות רופאים,הם חיכו בחוץ,תופסים כיסא גלגלים,מיטה של בית חולים עם מצעים לבנים,פחדתי,פחדתי כל-כך ששיניי עוד כמה שניות נקשו זו בזו,
ג׳יימס קפץ מן הרכב במהירות מסמן להם עם ידו בעצבנות לבוא לעזור לו בזמן שהוא רץ לכיוון הדלת שלי,
הוא פתח מושך אני החוצה בעדינות אך במהירות מרים אותי בזרועותיו ורץ איתי לכיוון הרופאים,
הוא השכיב אותי על מיטת בית החולים תפס בידי ורץ לצידם של הרופאים,בזמן שהוא תופס את ידי ומביט בפניי כאילו מפחד לאבד אותי,
עברו רק כמה דקות וכבר הייתי בתוך חדר הלידה מוכנה ומזומנה להוציא את התינוק שלי או התינוקת שלי,
הרופאה הייתה לידי בדקה ודיברה עם האחות שעמדה גם כן ליד מיטתי,לבסוף הוחלט שאני יולדת עכשיו,
דלת החדר נפתחה,מריאנה ומרקוס עמדו בה,התנשפו והזיעו,
הם רצו לכאן,זה ריגש אותי כל-כך,או שזה פשוט ההורמונים שלי,
ג׳יימס לא עזב את ידי,הוא נשאר לידי אך בשקט מופתי,
כל כמה שניות הוא בדק את פניי וסרק את כל כולי,
אני אולי הוזה אבל אני חושבת שג׳יימס מפחד,
״אני נשאר כאן.״ שמעתי וויכוח מהצד,הבטתי לכיוון מרקוס ומריאנה,״עדיף שלא,אתה לא תשרוד את זה תאמין לי.״ השיבה מריאנה,
מרקוס גיחך ״ברור שאשרוד את זה,אני לא זה שיולד.״ הוא אמר והביט לכיווני בפחד כשהבין שהוא פולט דברים,
״בסדר,תשאר.״ נאנחה מריאנה,
״אנחנו נתחיל בעוד כמה דקות.״ אמרה האחות בנעימות והמשיכה לדבר עם הרופאה,
עוד אחיות נכנסו,כמובן שרק אחיות כי בעלי ששמו ג׳יימס דרש את זה,
קנאי.
-
״תלחצי!״ האחות עודדה אותי,הרגשתי כאילו אני נקרעת לשתיים,
זה כאב כל-כך,דמעות עלו בעיניי,כאשר נאבקתי להוציא את התינוק שלי לבחוץ,
נשימותיי היו מקוטעות,לחצתי את ידו של ג׳יימס בכוח,
יללות של התייסרות עלו בגרוני,הרגשתי שמיתרי קולי עלולים להיקרע,
״אני לוחצת.״ התעצבנתי , ברצינות , שתנסה היא ללחוץ.
הכל מסביבי היה מעורפל,בקושי הרגשתי את גופי כאשר נשמתי עמוק וניסיתי שוב ללחוץ חזק יותר,
״אני רואה את הראש!״ האחות אמרה בשמחה ,
זה נתן לי כוחות מחודשים,אני עומדת לראות את הילד/ה שלי,
לפתע נשמע בום,כולנו הבטנו הצידה,מרקוס שכב על הרצפה ללא תזוזה,בזמן שמריאנה צרחה,
הרופאה רצה לכיוונו,עזרה למריאנה להרים אותו ולהוציא אותו מן החדר,הבטתי לכיוונו של ג׳יימס,
הייתי בשוק לראות אותו במצב הזה,הוא היה לבן כסיד,הוא פחד,
ידיו רעדו,נשברתי בשבילו,אני לא יכולה לראות אותו ככה,
האחות כנראה שמה לב כי היא הוציאה גם אותו לבחוץ,
״זה רק אני ואת עכשיו,הכל בסדר.
תתרכזי.״ היא אמרה לי בעידוד וליטפה את רגלי,
לחצתי חזק יותר,מרגישה קצת יותר טוב ממקודם,
״יופי,את עושה מעולה,״ היא אמרה בחיוך,״תמשיכי ככה.״
אל תדאגי האחות מנדי,לא התכוונתי לעצור.
״אוקיי,תעצרי.״ היא פקדה עליי ,נעצרתי באחת וראשי נפל על הכריות מאחורי,הייתי תשושה וכל-כך כל-כך רציתי שזה יגמר כבר,
״עוד דחיפה אחת והוא בחוץ,אוקיי?
אני רוצה שתתני את כל כולך.״ היא אמרה לי,עיניה שאלו אותי עם אני מוכנה,דמעות זלגו במורד לחיי כאשר הנהנתי עם ראשי,
״יופי.״ היא חייכה ,״תלחצי.״
-
ג׳יימס:

ידי רעדו,סחרחורות תקפו אותי בגלים קשים,ידעתי שאני בתחילה של התקף חרדה,אבל גם ידעתי שאני צריך לשלוט בעצמי,
לא יכלתי לאבד שליטה עכשיו כאשר אישתי בפנים יולדת וסובלת וצריכה אותי יותר מתמיד,
מרקוס התעלף , הוא נמצא בחדר השינה ביחד עם מריאנה,
ובזמן הזה אני ישבתי מחוץ לחדרה של אישתי עם הראש בין הרגליים,
לא ידעתי מה לעשות , בפעם הראשונה בחיי לא הייתה לי שליטה,והבנתי , הבנתי שזה בגללה.
הפחד לאבד אותה ,הפחד שיקרה לה משהו או לילד/ה שיהיו לי,
הרגה אותי,לא יכלתי להפסיק לחשוב,
קמתי ממקומי והלכתי אחורה וקדימה,ובמעגלים,מסתובב ליד הדלת,חששתי כלכך,לא ידעתי מה לעשות,
לפתע ראיתי זקן קטן מסתובב עם עגלה של פרחים,רצתי לכיוונו וקניתי לה את הפרחים שהיא הכי אוהבת,
ונעמדתי שוב ליד הדלת,מסתובב והולך במעגלים,
הצמדתי את ראשי לדלת ועצמתי עיניים בכוח,
מה אתה עושה ג׳יימס? זאת אישתך שם בפנים,תיכנס אליה.
היא צריכה אותך.
נשמתי כמה נשימות לפני שהנחתי את ידי על ידית הדלת ופתחתי,
הפרחים נפלו מידי,עמדתי בכניסה בשקט,
זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי,ויכולתי להישבע שדמעה ברחה מהעין שלי,
וקסי ישבה על המיטה,תופסת תינוק קטן בידיה,הוא בכה,אבל נרגע בשניות כאשר הוא כנראה חש בנוכחות אימו,
הלכתי לכיוון המיטה ,מגביר את צעדי,וקסי הביטה בי באושר,
חיוכה זרח והאיר את כל פניה,
כל צעד וצעד שלי לכיוון המיטה הרגישו כמו נצח,נצח שאני לא יכול שיהיה לי עכשיו,כי אני חייב להרגיש אותם,אני חייב לחבק אותה בידי לנשק אותה ולהגיד לה שאני אוהב אותה,ושהיא גיבורה ואני חייב להרים את התינוק הזה,שהוא הבן שלי,
אני פשוט חייב.
הגברתי את צעדי לכדי ריצה נחתי עם ברכי ליד המיטה כאשר אני אוסף את וקסי לידי,נושף אותה,מנשק אותה,
״אני אוהב אותך.״ לחשתי לה בזמן שנישקתי שוב ושוב את פניה,
החיוך לא ירד מפניה אפילו לא לשניה אחת,
היא הביאה לי את התינוק הקטן והזעיר שהיה עטוף במגבת לבנה,
״זה בת.״ היא פלטה באושר,
חייכתי,חייכתי.

הסוף.....