פרסבת- אל תעזוב אותי

2

נקודת מבט: פרסי

הם לא הבחינו בי כלל כשהסתובבתי וחמקתי משם. הימים הבאים עברו עלי בטשטוש. העברתי אותם סגור בחדרי, בהתהלכות חסרת פשר או בבהיה בתקרה. התעלמתי מניסיונותיה של אנבת ליצור איתי קשר ושקעתי בתוך בועה ריקנית. כשהייתי איתה הרגשתי שלם. היא הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, לא יכולתי לדמיין עולם שהיא לא נמצאת בו. חיים בלעדיה. גם כשלא זכרתי מי הייתי זכרתי אותה.

ועכשיו? עכשיו לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה להרגיש או איך להגיב. הרגשתי שתקועה סכין בבטני ועם כל יום שעובר, כל דקה שחולפת היא מסתובבת עוד קצת.

״ג'קסון!״ שמעתי את קולה של פייפר, קורא לי מהכניסה לחדרי. לא הרמתי את הראש או נעמדתי כדי לקבל את פניה, אחרי רגע של שתיקה, כשהבינה שאני לא מתכוון לענות לה, ״אתה נראה כמו כלב מוכה  אהבה שנדרס״.

פלטתי נחרה כשהיא התקרבה והתיישבה על המיטה לידי. ״פרסי, מה קורה?״

לא עניתי, הרגשתי שאם אומר את זה בקול זה יהפוך את הכל לאמיתי. אמיתי וכואב.

״טוב, זה לא מקובל עלי!״ היא החליטה ומשכה אותי מהמיטה. ״אנחנו הולכים למסיבה של קונור היום-אבל דבר ראשון״ היא בחנה אותי ״אתה צריך מקלחת. אתה לא הבן של פוסידון? אתה לא חוטף געגועי מים?״

הרמתי גבה ״געגועי מים?״

~~~

שעה לאחר מכן כבר היינו מול הבית של קונור. הוא לא יכל לעשות מסיבה רק של חצויים אם לא רצה שעשרות מפלצות יבואו לדפוק על דלתו כך שהוא הזמין את כל השכבה בבית הספר שלו. עשרות נערים ונערות כבר שתו וצחקו בכניסה לבית הפרטי הגדול והמוזיקה החזקה שנשמעה מתוך הבית הרעידה את האדמה מתחת לרגלינו.

״ג׳ייסון היה אמור להיות פה...״ מלמלה פייפר בדיוק כשהוא יצא מהבית והתקרב אלינו עם כוסות אדומות בידיו. הוא הושיט לי אחת מהן ״משקה עם אומץ״ אמר כשלקחתי את הכוס.

גיחכתי ״אתה קורא לי פחדן?״

ג'ייסון הרים גבה ״רוצה שנבדוק את זה?״  אמר כשפייפר תקעה מרפק בצלעותיו ושלחה לעבר שנינו מבט נוזף. החלפתי מבט משועשע עם ג'ייסון לפני שבלעתי את המשקה בשלמותו. דוחה. ניסיתי לא לעוות את פני. ״היא דיברה איתכם?״ שאלתי. לא הייתי צריך להגיד מי היא הייתה, הייתה לי הרגשה שהם מעודכנים.

״היא דאגה לך, כשלא ענית לה כמה ימים היא יצרה איתי קשר. אתה באמת צריך להקשיב לה היא תוכל להסביר לך הכל״ אמרה פייפר בידענות ומשכה אותי פנימה. תהיתי בימים האחרונים מה יכול להיות ההסבר שלה, לא הייתי בטוח שאני בכלל מוכן לשמוע אותו אבל ידעתי שאני צריך- אם אנחנו רוצים להמשיך הלאה. כדי לעבור את זה נצטרך לדבר ולשפוך את הכל.

״פרסי!״ הייזל רצה אלי וחיבקה אותי בחום כשנכנסנו והצטרפה אלינו כשיצאנו לחצר התיישבנו על קבוצה של ספות וכורסאות. בינתיים הצטרפו אלינו גם פרנק, ניקו וריינה. 

״אתם יודעים מה אנחנו צריכים לעשות?״ שאלה פייפר בשובבות וכולנו נאנחנו. הפעם האחרונה שהיא הציעה את המשחק הזה הוא נגמר רע.

״יש לנו סיכוי להתחמק מזה?״

״לא״ חייכה פייפר ושלפה בקבוק בירה ריק מאחד השולחנות סביבנו. ״אז החוקים הם: יש ווטו אחד ואפשר להעביר בין אמת לחובה פעם אחת!״ היא חזרה על החוקים שלה ולא יכולתי שלא לחייך כשנזכרתי בפעם הקודמת ששיחקנו אבל עכשיו, הזיכרון היה מר מתוק. פייפר סובבה את הבקבוק״אמת או חובה פראיטור?״

ריינה בחנה אותה ״אמת״ אמרה לבסוף ולגמה מהמשקה שהחזיקה.

״מה הולך ביניך לקונור?״

ריינה השתנקה ונחנקה ממה ששתה. ״מ.. מה?״

פייפר חייכה ״שמעת אותי״

״כן מצטערת ווטו״ החיוך ירד מפניה והיא נעצה בנו מבטים עצבניים כשכולנו ניסינו להבין מה הולך. היא סובבה שוב את הבקבוק והוא יצא על ג׳ייסון ופרנק.

״אמת או חובה?״ שאל פרנק.

המשחק המשיך עם כמה חובות מכוערות ואמיתות שהוציאו לי את העיניים. אחרי בערך עשרים דקות קמתי והלכתי לשירותים. פייפר אמרה שאנבת תכננה לבוא, אבל היא עדיין לא הגיעה, לא ידעתי אם אני רוצה שהיא תבוא או שתתרחק. לא הייתי בטוח איך אני מרגיש עם כל מה שקרה, וזאת כנראה הייתה אחת הבעיות. למרות כל הזעם הכעס הכאב ותחושת הבגידה ידעתי שאני אסלח לה, כי למה שאנבת שלי תנשק מישהו אחר? ידעתי שחייב להיות הסבר אחר.

נכנסתי לתוך אחד המסדרונות האפלוליים בחיפוש אחר השירותים כשראיתי אותה. היא עמדה בקצה המסדרון ודיברה עם מישהו, ועוד איזה מישהו, עם הנער הבלונדיני שאיתו הייתה ביום שבאתי לבקר אותה.