Food and everything in between

אפילוג

״פרץ מקבל את הכדור וגווללללל!!!״ השדרן קורא, אני ומיקה קופצות במקומות שלנו ומוחאות כפיים.

ירין מתקרב אלינו כשהמשחק נגמר, היינו בשורה הראשונה, ״מיקה תעזרי לי רגע״ הוא קרא והיא צחקה, נותנת לו להוריד אותה למטה, למעבר הגדר.

״גם את גברת״ הוא מניח אותה ופונה להרים אותי, ״אתה משוגע״ אני מדלגת לעברו, נושקת לשפתיו ארוכות.

״אני גאה בך״ נשקתי ללחי שלו כשהוא הוריד אותי.
״שמרת על זה טוב?״ ירין שאל את מיקה כשהוא הוביל אותנו לאזור מנוחה שלהם.

״כן״ היא הושיטה אליו קופסה קטנה, ״תרוצי לנהוראי, הוא התגעגע אלייך״ היא הקשיבה לו וצחקתי.

הוא הסתכל עליי ונעמד מולי, מונע מאיתנו להמשיך ללכת, כולו מזיע, סקסי במדים האלה שלו. עברו כמעט שנתיים מאז שנתתי לו-לנו הזדמנות.

לא ידעתי שאני יכולה ככה להתאהב ולא ידעתי שאני יכולה להרגיש ככה נאהבת, ירין היה מקסים בכל סיטואציה אפשרית.
בעיקר עם מיקה שמאוהבת בו יותר ממני.

״מה יש?״ ליטפתי את פניו ברכות, לא נגעלת אפילו לרגע מהטיפות זיעה שנוגעות בכריות אצבעותיי. כולנו יודעים שהזיעה שלו עושה לי את זה.

״חשבתי על זה הרבה, איך לעשות את זה ובאיזו צורה, אז חשבתי על לעשות את זה במקום שאני מרגיש בו בבית, שגדלתי בו וגרם לי להבין מי אני ומה אני״ הוא מתחיל, ״רציתי להכיר לו את המקום שאני קורא לו בית בשנתיים האחרונות״ העיניים שלי מתחילו להתמלא בדמעות.

״פספסנו כל כך הרבה שנים יחד ואני לא רוצה עוד, לא חשבתי בחיים שאני אהיה במקום הזה ואהיה מאושר, עם האישה שאני אוהב יותר מכל״ הוא ממשיך ואני נמסה.

הוא כורע לפתע ברך, פותח את הקופסה הקטנה שהממזרה הקטנה שלי העבירה לו, ״התנשאי לי נאור מסעודה אמסלם?״ התחלתי לצחוק שדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניי.

כל הקבוצה התאספה סביבנו, מחכים לשמוע אותי אומרת כן. ואני איבדתי את הקול. כמו מטומטמת.
התכופפתי אליו, אוחזת בפניו ונושקת לו, ״כן״

הוא הרים אותי במהירות שיא ונשק לשפתיי באושר וצחקתי, ״אלוהים כמה שאני אוהב אותך״ הוא נשק ללחיי וענד לי את הטבעת כשנחתתי על הדשא.

״אמא אמא אמא״ מיקה רצה בין רגלי מרוגשת יותר ממני.
״אפשר עכשיו לספר לו?״ היא לחשה לאוזן שלי בשאלה כשהרמתי אותה אליי.

״בבית נספר לו״ עניתי לה בלחישה. ״איך את?״ שאלתי אותה ברכות, האוצר הקטן שלי כבר בוגר יותר.

״אני מאושרת שיש עוד מישהו שאוהב אותך בדיוק כמוני״ היא נשקה ללחיי ולשפתיי.