ספר הוואנשוטים שלי!

פרסי

זה קורה כשפרסי ואנבת נלחמים באראי כשהם בטרטרוס[בית האדס]

חושך.

אני מתעורר מהכאב הרב שלי וורה...

אני נמצא בשאול.

אני נמצא מול השופטים.

הם מעיפים בי בקושי מבט ו...

"קחו אותו לשדות הנישה"

למרות כל הממצאים שלי לברוח.

למה?

מה זה בא לי?

הגעתי.

הם מכניסים אותי לתוך בור שאין סיכוי שאצליח לצאת ממנו.

למה זה קרה?

איך בכלל מתתי?

ומה עם אנבת?

איך יצאתי מטרטרוס?

מה עם המסע?

האם ינצח את גאיה בלעדי?

לפתע מופיע מולי...

הולוגרמה?

זה...

זה קיקלופ.

לא סתם קיקלופ.

אני מזהה אותו.

זה הקיקלופ שלקחנו ממנו את גיזת הזהב.

אוי לא.

"פרסי ג'קסון!, אתה אחראי על כך שמתתי, בגלל שאתה וחבריך גנבתם ממני את הגיזה שלי, הדשא של הכבשים שלי מת והכבשים גם מתו כי לא היה להם מה לאכול. ואני מתתי כי נגמר לי הכבשים לאכול.

ומשאלתי האחרונה היא שלא משנה אם אתה גיבור או רע, אתה תהיה תקוע בשדה הנענה לנצח.

בלי יכולת לזכור איך נראים אהובייך".

מה?!

לא!

זה לא יכל להיות!

אני...

שחכתי איך אנבת נראת!

איך אמא נראת.

איך גרובר נראה.

אבא.

טייסון.

הייזל.

פרנק.

אנבת.

אנבת.

אני נופל על הרצפה בבכי.

הפסדתי.

והפעם לתמיד.

בקשה מהסופרת:

בבקשה על תשנאו אותי!!!!