הערה מאת הסופרת: אזז.... שמתי לב שכתבתי בוואנשוט הקודם[פרסי מתעורר]שפרסי נראה בן 12. ורק עכשיו קלטתי שזה לא הגיוני כי הוא נכנס לתרדמת בגיל הזה.
התכוונתי שהוא נראה בערך בן 15.
עברו שלושה חודשים.
שלושה חודשים מענים.
שלושה חודשים בהם אסף את השברים.
שלושה חודשים בהן גילה, שהכל היה שקר.
הכל.
היה.
שקר.
כלומר, זה לא שמישהו שיקר לו?
אבל, כשגילה שגייב המסריח עוד חי, ועוד בגד באמו[זה דווקא לו הפתיע] ואז ברח והשאיר את אמו עם חובות עצומים, זה בהחלט הי... מטלטל.
אמו לא נגעה בחדרו במשך זמן התרדמת שלו.
כל פעם שפרסי נכנס לחדרו הוא חש בגל נוסטלגיה.
כל.
פעם.
מחדש.
והוא שנא את זה.
מדי פעם בהיסח הדעת הוא היה מכניס יד לכיס מכנסו, ומתאכזב מחדש שהעט שלו לא שם.
מסתבר, שכל מה שקרה בחלום שלו לא היה אמיתי.
וגם חלק מהדברים שבמציאות הוא לא זכר נכון, למשל, סיפרו לו שגברת דודס הייתה המורה האהובה עליו.
וואט?!
אוקי, פרסי נכנס לסיוט.
נוסף על כך, מסתבר שהוא לא סולק משום בית ספר!
וזה לא הכל!
מסתבר, שהייתה לו חברה.
ובמשך כל שלוש השנים האלה, היא ביקרה אותו קבוע.
דיברה אליו.
סיפרה לו סיפורים.
בכתה מולו.
והוא לא זוכר אותה.
בכלל.
בפעם הראשונה שפגש אותה, זה היה ביום הראשון אחרי שחזר לבית הספר, ו....
*פרסי הולך במסדרון בית הספר*
*ילדים מסתכלים עליו, על הילד שהיה בתרדמת שלוש שנים*
*ילדה עם שיער שחור עם גוונים של כחול שזורים בו ועם בגדים כחולים רצה לכיוונו, הוא לא חושב שהיא רצה 'אליו' הרי, הוא לא מכיר אותה, ולכן כשהיא מגיעה אליו ומנסה לנשק אותו אותו, הוא הודף אותה ממנו בכוח*
*הילדה מסתכלת עליו המומה. יש לחשושים במסדרון*
פרסי: מי את בדיוק? ולמה את פא**ניג מנסה לנשק אותי כשאני לא מכיר אותך?!
*הילדה מסתכלת עליו במבט המום ופגוע, דמעות צצות בעיניה והיא בורחת ממנו בריצה*
וואט דה פ**?
*ילדים מסתכלים עליו במבטים המומים, מתלחשים ומצביעים. רק שעכשיו, הם מצביעים גם בגועל*
פרסי לוחש: למה, למה, למה הכל תמיד חייב לקרות דווקא לי?!
אוקי, אין לי זמן לגמור את זה כרגע אז...
זה החלק הראשון של החלק השני.
כלומר, זה החלק השלישי.
אז...
החלק הרביעי יגיע.
מתישהו.
לילה טוב!
YOU ARE READING
ספר הוואנשוטים שלי!
Fanfictionוואנשוטים מכל הסוגים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [אף פעם לא ניסיתי לעשות וואנשוטים אז... כנראה לא יהיה טוב]
