ספר הוואנשוטים שלי!

קסם

אז.... שמעתי את השיר כשכתבתי וחשבתי...

למה לא?

ספרים!

בת הדודה שלי הפתיעה אותי במתנה הכי לא צפויה בעולם,

ספרים!

קוראים לי קרן ואני בת 10 וחצי,

אני תולעת ספרים אמתית ואני מאמינה בפנטזיה.

כנראה כי ראיתי במו עיניי דברים לא הגיוניים.

כמו למשל אנשים מעופפים על מטאטאים.

או דרקון שעף מעל הבית שלי.

וכמובן שלא אשכח, שאני יכולה לגרום לעצמי לרחף.

גיליתי את זה במקרה כשיום אחד החלקתי במדרגות של הבית שלי ו...

ריחפתי.

כמובן שלא סיפרתי לאף אחד על זה.

מדי פעם כשאני לבד בחדר אני מרחפת.

ההרגשה של זה היא....

מדהימה.

הדבר המפחיד ביותר שאני יכולה לדמיין זה שהממשלה תגלה על זה ואז יתפסו אותי ויעשו בי ניסויים,

אני מצטמררת רק מהמחשבה על זה.

ולא עוזר שלפעמים כשאני קמה בבוקר אני מגלה שריחפתי תוך כדי שינה, מישהו יכל לראות אותי ואפילו לא אדע!

בת הדודה האהובה עלי, מיי, היא תולעת ספרים כמוני.

מזמן לא נפגשנו, והיום כשהיא באה בהפתעה, היא הביאה לי ספר!

"תודה!, למה לא אמרת שאת באה, הייתי מביאה גם לך מתנה" אני אומרת כשאני מחבקת את מיי.

היא צוחקת ואומרת שהיא הייתה עסוקה בשיעורי הבית של בית הספר שלה.

אוף.

מיי ואני למדנו באותו בית ספר עד לשנה שעברה, שהיא עברה לבית ספר יוקרתי למחוננים.

כל השנה התגעגעתי אליה ונתתי להוריה מכתבים שיעבירו לה.

היא גדולה ממני בשנה, דרך אגב.

אז קצת קשה להאמין שאנחנו החברות הכי טובות. 

למרות שלאחרונה...

אני מרגישה שהיא מסתירה ממני סודות.

ושאפילו לא אתחיל לדבר על חיית המחמד המוזרה החדשה שלה,

ינשוף!

אתם קולטים שמבין כל חיות המחמד שהייתה יכולה לבקש, יש לה ינשוף?!

"קרן, אנחנו צריכות לדבר" אומרת מיי וקוטעת את החיבוק.

אני מקווה שהיא עומדת לספר לי מה היא מסתירה ממני כשהיא סוחבת אותי לחדרי וכשהיא מוודאת שהחדר נעול היא שואלת אותי

"שמעת פעם על קסמים?"

סליחה שהפרק לא משהו...