הילד של פרסבת (עד שאמצע שם טוב יותר)

תפוח על יד עץ

טוב, אז סוף סוף הוצאתי המשך. 

האמת, שתכננתי לנטוש את הפאנפיק הזה, בעיקר כי לא היה לו עלילה. 

שימו לב! מילת המפתח פה היא "היה" 

✨תהנו✨

≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋

נ.מ פרסי 

לפני כמה שעות פרסי חשב שהוא הולך ללמד כמה טירונים איך להתאזן בתוך המים. הוא בהחלט לא חשב שהוא הולך לשבת ליד מיטה בבית חולים, כשהבן שלו הוא זה ששוכב במיטה.

הוא בהחלט לא חשב שהבן שלו הולך להיות מובל לבית חולים בעקבות שריפה, שריפה שהוא יצר.

טוב, זה בכל זאת הבן שלו, למה עוד הוא יכל לצפות?

לפחות הוא לא אידה את המורה שלו למתמטיקה, זאת כבר התחלה טובה.

למזלו, ויל היתנדב בבית חולים לא רחוק, ופרסי שמך עליו הרבה יותר מאשר שסמך על רופאי בני התמותה. 

כשפרסי קיבל את שיחת הטלפון הדבר הראשון שחשב היה אם ולאדס קשור לעניין (מה?? לכו תדעו למה הבחור הזה מסוגל!) אבל אחרי שתיים-שלוש דקות של מחשבה הבין פרסי שליאו כנראה לא קשור לעניין, ולוק פשוט קיבל את הגנים שלו. 

מה שנקרא, "התפוח לא נפל רחוק מהעץ"

למה הוא לא יכל ליפול לרחוק מהעץ?? 

אחרי שפרסי התקשר לאנבת' הוא נסע במהירות לכיוון בית הספר של לוק. הוא הפיל שני פחים בדרך, כמעט דרס סבתא עם חתול בשיער, והתנגש בעץ אחד. 

בהתחשב בכמות הנזק המזערי שנגרם למכונית, פרסי יכל להגיד שזה יום יחסית מוצלח מבחינת המכונית. 

כשהגיע לבית ספר, פרסי ראה כמה כבאים מנסים להשתלט על צינור, אז כמו כל בן פוסידון טוב הוא חטף להם את הצינור מהידיים, וחיזק את הזרם של המים ככה שהאש נחלשה במהירות. 

נחלשה אבל לא כובתה. 

שתי דקות בערך אחרי פרסי אנבת' הגיעה, ובזמן שפרסי החליש את האש בעזרת הצינור היא דחפה את אחת המורות שחסמו את דרכה וקפצה אל תוך הבניין הבוער. 

הדקות חלפו, והמלמולים הדואגים של הקהל שהתאסף גברו ככל שאנבת' התעכבה.

אחרי שש דקות שהרגישו כמו נצח אנבת' יצאה מהבניין הבוער כשעל גבה לוק. פינו שחורים מפיח וקצוות שערו חרוכים, אבל בחיים. 

ברגע שהם יצאו מהבניין פרסי נטש את הכבאים להסתדר לבדם עם הצינור המתפתל ועזר לאנבת' להשכיב את לוק על אלונקה והעמיס אותו על האמבולנס. 

וככה יצא, ששלוש שעות מאז שנתנו לו להיכנס, פרסי ישב ליד מיטתו של בנו בבית החולים, והחזיק לו את היד. 

אנבת' נרדמה על אחד הכיסאות שהיו בכניסה לחדר, אבל פרסי לא היה מסוגל לישון. 

הבן שלו היה בשרפה, הבן שלו יכל למות. 

אבל הוא בסדר ניסה להרגיע את עצמו הוא עדיין פה,

כן, אמר חלק בוגדני במוחו של פרסי אבל רק שניה אחת מאוחר יותר והוא לא היה.

פרסי חיזק את ליפתו בידו של לוק, לא מוכן לשחרר. 

"פרסי?" אמר קול מאחוריו וקטע את חוט במחשבה שלו. 

פרסי הסתובב אל עבר קולו של ויל, וניסה לחייך חיוך ידידותי כמה שיכל, אבל כנראה שקמטי הדאגה שהופיעו לו בשנים האחרונות הסגירו אותו.

"הוא נראה יותר טוב" אמר ויל בנימה אופטימית. פרסי ניסה להאמין לו, אבל הלפיתה שלו ביד הקטנה של לוק התהדקה. 

≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋≋

טוב, מה אני אגיד לכם, אני בשוק שמישהו עוד קורא את הפאנפיק הזה.

הפעם האחרונה שפרסמתי פרק הייתה לפני המלחמה, אני בשוק שאנשים עדיין זוכרים את הפאנפיק הזה🤣

אז תודה לכם שלא התייאשתם ממני😅✨

ואני חושבת שתאלצו להתרגל שבפאנפיק הזה אני אחרוג ממנהגי והפרקים יהיו יחסית קצרים