הילד של פרסבת (עד שאמצע שם טוב יותר)

סיפורים על בבונים

שלום אנשושים✨

רק רציתי להגיד שזה ממש ריגש אותי כל ההודעות של ה: המשךךךךךך.

כרגיל שמעתי את השירים שלמעלה כשכתבתי את הפרק הזה אז הוספתי אותו.

את הפרק הזה כתבתי עם הרבה דם (כי אחותי הקטנה, שהיא בת חמש אגב, נתנה לאח שלי, שהוא בן עשר לכל השואלים, אגרוף מתחת לעין והוא התחיל לדמם. וכל היופי הזה קרה בזמן שכתבתי את הפרק) 

יזע (כי המזגן בבית שלי התקלקל. ארור תהיה זאוס!)

ודמעות (כי אחריי שאחותי גרמה לאחי לדמם הוא שבר עלייה קופסת פלסטיק, ובהיותי אחות כל כך טובה עצרתי אותה מלשבור עילו ספל קפה, איזו משפחה יפיפייה יש לי🤭🤗✨. ואיך זה קשור לדמעות אתם שואלים? טוב, כשאת בת חמש ומישהו בדיוק שבר עליך קופסת פלסטיק את נוהגת לבכות😌) 

אני רק שמחה שלא סימנו את היום הזה במיון😎

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

נ.מ לוק

שעה וחצי ליפני השרפה

הבית של לוק במרחק חצי שעה מבית הספר, ככה שבלי כסף לאוטבוס ובלי החוצפה לבקש מאביו שיסיע אותו יצא לוק שעה מוקדם יותר בניסיון נואש להגיע בזמן. 

מזיע ומתנשף, חייך לוק בניצחון לעבר המבנה הלבן כשהוא רואה שנשארו לו עוד עשרים דקות רק כדי לראות את מייקל גורדי והכנופיה שלו עומדים על יד השער כמו כלבים. 

הוא הסתובב במהירות, מקווה שמייקל לא ראה אותו אבל לצערו הרב ללוק תמיד היה מזל מחורבן "הי! אתה! פריק! בו לפה!" צעק מייקל. 

לוק התחיל לרוץ במורד הרחוב. 

אחריי שלוש שנים של הצקות, בעיטות, מכות, והשפלות, לוק היה די מומחה באומנות העתיקה של הבריחה. אבל יאמר לזכותו של מייקל, הילד יודע לרוץ.

 עד מהרה מייקל התחיל להסיג את לוק מאחורה "פריק! תעצור או שאזרוק אותך מהגג של הביניין!" 

"אני רוצה ליראות אותך מנסה!" צעק לו לוק בחזרה. דביל חשב לוק לעצמו עכשיו הוא יזרוק אותך מהגג של הביניין לתוך מסעית הזבל, שוב. 

"ג'קסון!" צעק אחד הגננים בכעס כאשר לוק ניכנס לגינה הקהילתית ורמס כמה עגבניות בדרך. 

יופי חשב לוק עכשיו אני אסריח מעגבניות ומיץ זבל כל היום.  

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•