הוא מנגן בכינורו הישן בשלווה
הבאים והשבים, ההולכים והחוזרים
כולם עוצרים נשימה.
אוזניהם נמשכות אל הצליל המתוק
נשמתם מתמגנטות אל האמת הכבדה
הוא יושב ומנגן מנגינה נעימה
מנגינה טהורה.
ובצד יש יושב שצופה בשתיקה
גלימתו ארוכה, שחורה, נקייה.
הוא יושב וממתין שהזקן יסיים
וילדים צוחקים, מחייכים, צוהלים
רצים בשמחה לצלילי המנגינה
אף אחד לא חושד מהצופה המוזר
כשהוא קם מתקרב לזקן האומלל
הזקן מכניס כינורו הישן
והולך לידו בדממה הכבדה
אף אחד לא חושד מקול יריע
אף אחד לא נרתע מהזעקה המרה
הזקן על הארץ נפל בדממה
כינורו פגע פגיע יבשה על קרקע קשה
כנפיים שחורות עוטפות הזקן
לוקחות אותו למקום רחוק טוב יותר
שעתו הגיע, מהדין לא ברח
אך דמעה נפלה לנוכח חברו הישן
פינת הרחוב תישאר שוממה
ללא צחוק ילדים ונהמות הכלבים
תפילה בליבו הוא נשא כל העט
על מנגינה טהורה שתבוא במקומו
תכניס קצת שמחה בדממה הכבדה
תשמח כל ילד
תרגיע כל נשמה
כי כל מעשיו נעשו לטובה
כי נשמתו הייתה טהורה ותמימה
ממש כמו מנגינתו, מנגינתו השקטה
