כאוס זאת המילה היחידה שהיא יכלה לחשוב עליה בעודה מתהלכת בסיבובים על השטיח הדאוי שבחדרה
היא השתגע.
בטוח שהיא השתגע, זה ההסבר היחיד.
במשך עשרים וחמש הדקות האחרונות היא לא יכולה לחשוב על משהו בלי מליון וחמש דברים אחרים שיצוצו במחשבותיה ויטרידו את מנוחתה.
"תפסיקו!".
היא ציוותה על הקולות במוחה , מייחלת לטיפת מנוחה, ידיה אחזו בצידי ראשה כמעט תולשות את שיערה, שיגעון זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את מצבה
ולאט, כדי לא ליפול היא מרימה את ראשה אל המראה הגדולה שמול מיטתה, מולה נשקפת ילדה בת גילה, שיער שחור גולש פרוע עיניים אדומות ונפוחות לחיים שמנמנות ועליהן שובל דמעות
מבט ריק חסר תקווה שולחת הילדה שבמראה
ומה היא עשתה? למה זה מגיע לה?
חלום ועוד חלום נגוז לה בפנים
היא מייחלת בדממה לסוף קרב ובה
היא מייללת וצורחת את נשמתה וכאבה
מנסה להקיא את החונק שבגרונה.
כאוס בחייה, כאוס במותה.
את גופתה המרקיבה מצאו ליד הרמת ספרים גדולה, שהמילה כאוס על כולם התנוססה.
החדר מלא במחשבות על הקירות, רעיונות והמצאות.
הכאוס במוחה גרם לשיגעון, לבלבול, לבלגן, ליצרת מופת של הרס וחורבן.
