בכבלי נשמתה בחלום ילדותה
כשאפלה מכסה מסביב את הכל
וטיפות עגולות על לחייה נופלות
אף אחד לא שומע את זעקתה
אף אחד לא רואה את כאבה
כלואה בראשה בפינה בחדרה
והנס לא מגיע הישועה נעלמה
ובעודה מחכה, היא מאבדת תקווה
בסוף הסיפור דמעות עגולות את לחייה מעטרות
בשמלה לבנה וחתך בפרק ידה
עור חיוור ויבש וריח מקריב
הם שמים פרחים על קברה
וממלמלים דברי סליחה
על שלא היו שם כשלהם הייתה זקוקה.
---~--~---~--~--~---
משעמם לי
