ג'ייסון.
אני לא יודע אם הוא שם לב לכך או לא, אבל כל הזמן בו הוא אכל ושתה אני מגניב לעברו מבטים ומנסה לסדר את הזקפה שלי במכנסיי.
אני מניח שזו תוצאה לכך שלא נפגשנו הרבה זמן אבל יודע שזהו סתם תירוץ. הילד הזה משגע אותי, ואני מקווה מאוד שהוא יודע שהצורה בה הוא אוכל ושותה סקסית כל כך.
"מתי הקניונים באיטליה נסגרים?" הוא שואל, מבטו מעורפל וזו אחת מן ההוכחות לכך שהוא שתה יותר מדי. "הם כבר נסגרו" אני מציץ בשעון ידי. "חבל," הוא נשען לאחור. "אני אוהב לעשות קניות במקומות חדשים" הוא מחייך חיוך חושף גומות עמוקות וחמודות. "כן?" הוא מהנהן. "אתה רוצה קינוח?" הוא עוצם את שתי עיניו ברוגע.
"עוד אחד?" אני מצחקק, שמעתי את השאלה הזו ממנו כבר חמש פעמים בעשר דקות האחרונות ובכל פעם ששאל אותה, הזמנתי לו את הקינוח שרצה.
"עוד אחד?" מילותיו יוצאול מעורפלות, עיניו נפתחות באיטיות. "לא הזמנו שום קינוח עוד" הוא מתעלם מכל הצלחות החצי אכולות שנמצאות מולו, ואני חושב שוב האם אני באמת רוצה לגמול אותו מבעיות השתייה שיש לו.
"טוב, אז מה אתה רוצה?" אני זורם איתו, "אני רוצה.." הוא מערער, אפילו לא מסתכל על התפריט. "לימון" הוא אומר לאחר זמן ממושך, "לימון?" אני מנסה להבין, הוא מהנהן במהירות. "לימון" הוא מאשר ואני מחייך."מה הכוונה שלך בלימון?" הוא מושך בכתפיו כאומר 'לא יודע'. "אני חושב שאנחנו צריכים ללכת" אני קם מהכיסא שלי ומתקרב אליו, מודע לעובדה שהוא ככול הנראה לא מסוגל ללכת בכוחות עצמו כרגע.
"לא.. תעזוב אותי" הוא מנסה להשתחרר מאחיזתי. "אני רוצה את הלימון שלי.." אני כורך את רגליו סביבי ומקווה שהוא יחליט להירגע באיזשהו שלב. "אני אתן לך לימון בבית" אני אומר, מרגיש כאילו אני משכנע ילד בן 5. "מבטיח?" עיניו הכחולות אדומות מעט. אני מהנהן,"מבטיח" הוא מניח תא ראשו על כתפי, נשימותיו הופכות לקצובות ורגועות אבל אני יודע שהוא עדיין ער בזכות ריסיו שמלטפות את עורי שוב ושוב. הוא פותח וסוגר את עפעפיו כאילו פוחד להירדם.
כשאני מגיע לקבלה, אני מוציא את כרטיס האשראי שלי מהכיס. ולמרות שהמקום התפנה בחציו, עדיין נשארו כמה זוגות והם לא מורידים את העיניים ממנו.
"קחי, תשלמי עם זה" אני מגיש לה את הכרטיס ובאותו הרגע ראשו של אלכס מתרומם. "תביא לי את הטלפון שלי" הוא מבקש, "צריך לשלם.." אני מחזיר את ראשו בעזרת ידי לנוח על כתפי, משאיר אותה על ראשו, מלטף מעט את שיערו הרך.
"ג'ייסון" הוא גונח בצווארו, גורם לתחושה נעימה להתפשט בגופי. "אני צריך את הטלפון כדי לשלם.." אני מפעיל קצת יותר כוח בידי כשהוא מנסה, שוב פעם, להרים את הראש מכתפי.
"תודה שאכלתם אצלינו" המארחת אומרת לנו, מחזירה לי את הכרטיס ואני ממהר לצאת משם לפני שהיא ממשיכה את המשפט.
YOU ARE READING
Sour Revenge/ נקמה חמוצה
Acakאלכסנדר וקיטור לואיג'י. הוא אוהב לצאת לבלות במועדונים, לשתות ולהשתכר וללכת אם מישהו הביתה. כל פעם מישהו אחר ממלא את צרכיו. הוא סטוציונר,בעל ביטחון עצמי ופה חצוף. הוא לא צריך שידאגו לו. אך זה מה שהוא מראה כלפי חוץ. במציאות, אלכס בודד וכל מה שהוא רוצ...
