My commander

1

טאהיונג:

"טאה קום אתה תאחר לגיוס"
"אני קם, אני קם"
וואי אין לי כוח לקום למה אני לא יכול להמשיך לישון עוד כמה שעות..למה דווקא היום אני מתגייס.
"טאה אתה קם ??"
"כן אמא אני קם."
קמתי מהמיטה וגררתי את עצמי לשירותים.
הסתכלתי על עצמי במראה ונאנחתי בעייפות.
כשסיימתי להתארגן לבשתי את המדים שלי בפעם הראשונה וירדתי לסלון. "סוף סוף, כמה זמן לוקח לך להתארגן ?!" נאנחתי בתגובה "בוא תאכל הכנתי לך אוכל לפני שתלך שלא תהיה רעב" היא הכינה לי פסטה ברוטב עגבניות וסלט בצד "תודה אמא" אמרתי והתיישבתי לאכול. כשסיימתי לאכול הלכתי לחדר, לקחתי את התיק לצבא וכל מיני דברים אחרונים שלא אשכח וחזרתי בחזרה למטה "ביי ילד יפה שלי, אני אתגעגע אליך. אל תשכח להתקשר אליי שאתה מגיע" היא אמרה וחיבקה אותי "ביי אמא, אני לא אשכח"

יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון התחנת אוטובוס. חיכיתי בתחנה עשר דקות בערך עד שהגיע האוטובוס לבסיס. וכשעליתי עליו ראיתי מלא חיילים שמתגייסים עכשיו בדיוק כמוני. התקדמתי קצת עד שמצאתי כיסאות פנויים והתיישבתי. שמתי אוזניות והפעלתי לי קצת שירים עד שנגיע לבסיס. באמצע הנסיעה פתאום הרגשתי מישהו נוגע בכתף שלי
"היי, אני יכול לשבת פה ?" שמעתי את אותו אחד אומר "כן, בטח" אמרתי, וצפיתי בו בעודו מתמקם לידי "אני ג'ימין, פארק ג'ימין" שמעתי את קולו אומר "איך קוראים לך ?" הוא שאל "אני קים טאהיונג" ייצא ככה שהתחברנו והתחלנו לדבר במשך הנסיעה ובלי ששמנו לב כבר הגענו. ירדנו מהאוטובוס והתקדמנו לכניסה לבסיס. כשנכנסו הסתכלנו סביבנו ולא האמנו שזה באמת קורה עכשיו "פאק אני לחוץ" שמעתי אותו אומר "גם אני" התקדמנו לאיזור של הטירונים וחילקו לנו שם את המספרי חדרים. "ג'ימין, איזה חדר אתה ?" "256" יואו איזה מזל לפחות אני לא לבד, נאנחתי בהקלה "איזה אתה ?" הוא שאל "גם 256" "יש אני איתך!" הוא צעק בהתרגשות ואני ביחד איתו.

כולם הלכו לחדרים שקיבלו והתחילו להתמקם שם, התחלתי לפרק את המזוודה שלי ולסדר אותה בארונית הקטנה שליד המיטה שלי. ועל הדרך דיברתי עם אמא שלי בטלפון. "כל הטירונים מתבקשים להגיע לאיזור *** בשעה 9:30 בדיוק!!" שמעתי מישהי אומרת בכריזה והסתכלתי על השעון שעל היד שלי, השעה הייתה 9:00 וראיתי שנשארה לי חצי שעה אז בינתיים שכבתי לי במיטה הייתי קצת בטלפון.
"למה החרא הזה לא נסגר ?!?!" שמעתי את ג'ימין צועק בעצבים "מה לא נסגר ?" שאלתי אותו "המזוודה המפגרת הזאת" נאנחתי בכעס "זוז תן לי" אמרתי לו בייאוש וסגרתי לו את המזוודה "איך ?!?!" הוא צעק עליי "כישרון" עניתי לו בצחקוק והוא צחקק ביחד איתי.

הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 9:29 "פאק" נאנחתי וקמתי מהר מהמיטה "מה קרה?" ג'ימין שאל לא מבין "קום מהר אנחנו מאחרים למסדר" צעקתי עליו והוא ישר נעמד, פתחתי את הדלת של החדר והתחלנו לרוץ למסדר כדי לא לאחר, כן זה מה שחסר לי לאחר על היום הראשון. "שלום למאחרים" שמעתי את מי שעמדה באמצע ה-ח' צועקות עלינו בעצבים "סליחה זה לא יקרה שוב" אני וג'ימין אמרנו ביחד והיא סימנה לנו איפה לעמוד
"טוב, אני רוצה שתכירו את המפקד החדש שלכם, הוא יהיה אחראי עליכם מעכשיו" היא אמרה והצביע על הבחור השרירי שעומד לידה "שלום לכולם" הוא אמר בקול רם וקשוח, היה לי קשה לא לבהות בשרירים שלו
"מעכשיו אתם תקראו לי המפקד, זה ברור ?!" הוא אמר בצעקה "כן המפקד" כולם ענו לו יחד "יופי אתם משוחררים, נפגש פה בערב בשעה 19:30 בדיוק!! מי שמאחר יקבל שבת זה ברור לכולכם ?!" "כן המפקד" כולם ענו לו פה אחד והתחילו להתקדם לכיוון החדר אוכל.

לקחתי את הצלחת עם האוכל והתיישבתי בשולחן הפנוי הראשון שמצאתי. "היי אני יכול לשבת פה?" שמעתי קול פונה אליי "כן" הוא היה נראה ממש נחמד "איך קוראים לך?" שאלתי אותו בחיוך "איתן" הוא אמר ויכולתי לשמוע חשש בקולו "ולך?" הוא שאל בחזרה "אני טאהיונג" עניתי לו והוא הנהן בחיוך
הוא היה נראה מאוד מבולבל כאילו הוא לא מבין איפה הוא נמצא "הכל בסדר?" שאלתי אותו "כ-כן" הוא ענה לי בגמגום ויכולתי להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר "אתה בטוח ?" רציתי לוודא "כן, סתם אני פשוט מפחד קצת" הוא מלמל אבל הצלחתי להבין "ממה ?" אחרי ששאלתי אותו הוא השפיל את מבטו לצלחת "השותפים שלי לחדר הם קצת מלחיצים" הוא אמר ויכולתי לראות את העיניים שלו נוצצות מדמעות "אתה יכול לבקש לעבור, בחדר שלי יש מקום פנוי" אמרתי לו כשנזכרתי במיטה הריקה שיש לי בחדר "אני אבקש, תודה" הוא אמר לי בחיוך, דיברנו עוד קצת עד שסיימנו לאכול, ואז הוא אמר שהוא צריך ללכת לדבר עם המפקד. אני רק הנהנתי בחיוך והתחלתי להתקדם לכיוון חדרי.

פתחתי את הדלת של החדר ואני רואה את ג'ימין ישן על המיטה שלי "אויש נו- למה על שלי" מלמלתי לעצמי בלחש והלכתי לשכב במיטה שלו איך שנשכבתי על המיטה העיניים שלי נעצמו וסחפו אותי לשינה עמוקה

"טאהיונג קום" שמעתי מישהו צועק ומתחיל לנער אותי פתחתי את עניי ואני רואה את ג'ימין
מעליי "קום כבר השעה 19:28 אנחנו נאחר" פתחתי מהר את עניי והתרוממתי במהירות אבל מרוב המהירות חטפתי סחרחורת קלה "טוב לך אתה אני כבר אגיע" אמרתי לו בזמן שעניי ראו שחור מהסיחרור "אתה בטוח?" הוא שאל אותי "כןכן לך" אמרתי לו ושמעתי אותו מתרחק, שפשפטי את עניי והראיה חזרה לי והסחרחורת נעלמה הסתכלתי בשעון שעל היד שלי וראיתי שהשעה 19:35 "פאק" לקחתי את עצמי והתחלתי לרוץ למסדר.

הגעתי למסדר וראיתי את כולם עומדים ב-ח' בעוד שהמפקד עומד מולם ומסביר מה הולכים לעשות. "קים, למה אתה חושב שאתה יכול להרשות לעצמך לאחר ?" הוא צעק עליי והמבטים של כולם עברו אליי "סליחה המפקד" אמרתי והבטתי בעיניו "יש לך שבת!!" הוא אמר בקשיחות ואני הנהנתי בתגובה ונעמדתי במקום שלי. "טוב כולם הקשבה אליי !!" הוא צעק וכולם השתתקו והסתכלו אליו "אתם תתחילו בעשרה סיבובי ריצה סביב המגורים, מובן ?!" הוא אמר והסביר בקשיחות "כן, המפקד" כולם ענו פה אחד "צאו" הוא צעק פעם אחרונה לפני שכולם התחילו בריצה.
אחרי עשרה סיבובים כולם נעמדו שוב ב-ח' מתנשפים מהריצה מחכים שהאחרונים יגיעו. ג'ימין הגיע דקה אחרי ונעמד לידי "וואי התעייפתי באלי לי לישון" ג'ימין אמר לי באוזן תוך כדי שהוא מתנשף "ג'ימין רק התחלנו" אמרתי לו בצחקוק והתחלנו לצחוק ביחד בלי לשים לב שכולם בשקט ושומעים רק אותנו
"פארק וקים משהו מצחיק אותכם ?!" שמענו את המפקד צועק עלינו בכעס "לא המפקד" מיד השתתקנו וענינו לו ביחד. "אז כמו שאמרתי בגלל שזה היום הראשון אני לא העשה איתכם עוד משהו, אני אתן לכם לנוח ומחר נתחיל בעבודה הקשה, מובן לכולם ?!" "כן, המפקד" כולם צעקו לו חזרה "יופי, כולם משוחררים חוץ מקים" הוא אמר וכולם הביטו בי "בהצלחה" ג'ימין לחש לי באוזן. וכולם התפזרו.

כולם הלכו לחדר אוכל ונשארתי רק אני מולו, "אז קים, למה איחרת למסדר ?" הוא שאל והתחיל להתקרב אליי "נרדמתי, והתעוררתי מאוחר מידי" עניתי לו בלחש שהוא כבר היה קרוב אליי "אתה מבין שדבר כזה לא יכול לקרות שוב נכון ?" הוא שאל בטון קשוח "כן המפקד אני מבין" אמרתי לו בחזרה. והוא לא עשה כלום מלבד לבהות בעניי ואני בעיניו, הוא היה כל כך קרוב אליי ויכולתי לראות את השרירים שלו יותר טוב העברתי את מבטי על הקעקועים שעל ידו ובהיתי בהם קצת "יופי, אתה משוחרר ושזה לא יקרה שוב !!" הוא אמר והוציא אותי מהבהייה "כן, המפקד" עניתי לו, הוא חייך אליי חיוך קטן והלך.