קצוות של חשכה

2. מורן

לספר לכם משהו? משהו קצת אישי? לא תספרו לאף אחד?

אני לא יודע לרכב.

טוב, זה לא כאילו שעשיתי משהו לא בסדר. אחרי הכול, אני בסך הכול עבד, לא?

אחרי שנחטפתי- או בעצם ניצלתי מרצח, תלוי איך מסתכלים על זה- נמכרתי למנהיג של אחד משבטי הנוודים הלבנים, שקנה ילדים קטנים, פשוט, כמוצר בסיסי למטבח. לא שאני שופט, כמובן- בעמק החושך של המאה האחרונה קורים דברים מחרידים בהרבה- אבל בעיניי לא מצא חן הרעיון להיאכל בידי אנשים שרוכבים על גמלים ולא מתקלחים אלא אם כן מכריחים אותם. כך או כך, נהגתי להכריח את עצמי להקיא אחרי כל ארוחה. זה אמנם היה קשה ולבטח היסב לשאר הילדים המשמינים במהירות אי נעימות רבה, אבל המאמץ הקשה השתלם- לאחר כשנתיים החליטו הנוודים שפשוט איני מסוגל להשמין ומסרו אותי לידי משפחה כפרית שנהגו בי במשך כשמונה שנים בצורה הגיונית למדי- קיבלתי יחס כמעט כמו של משרת, מלבד העובדה שלא קיבלתי משכורת- עד שהם נקלעו לקשיים כלכליים ומכרו אותי לסוחר נודד בשם מישה שנהג לקרוא לי ''ילד'' ולהכות אותי בשוט כשלא עשיתי כמצוותו, ושלקח אותי איתו לכל מקום במשך למעלה משלוש שנים בתנאי שאטפל, אנקה ואאכיל את השוורים שמשכו את עגלתו. לבסוף, כחצי שנה לפני תחילתו של סיפור זה- לפי חשבוני כבר עברו אז שמונה עשר חורפים לחיי- מכר אותי האיש לסוחר עבדים בשוק לידיסקיירה. את השתלשלות העניינים מאז כבר שמעתם.

והנה אנו חוזרים לחלק בסיפור שבו אני תקוע במצב מאובן על יצור גדול ומטומטם, שדוהר במהירות רבה מדי לצד יצור שני, גדול יותר ומסתמא גם מטומטם יותר, שעליו יושבת אישה גדולה ומפחידה שאין לי שום מושג על רמות הטמטום שלה, (אם כי מן הסתם הן גבוהות למדי, אם שילמה סכום כסף כה רב על עבד כחוש וחסר ייחוד שכמוני) מכיוון שאפילו את שמה אינני יודע.

בדיוק כשעברה המחשבה הזו בראשי, הביטה האישה אחורה לוודא שאין איש מסביבנו, ואמרה לי את המשפט הראשון שבו פנתה אלי ישירות מאז שנקניתי.

''שמי הוא מורן.''

התחלה טובה.

''אם מישהו שואל, אתה אחי הקטן ואנו רוכבים לעיר הברזל למטרות עסקים. אנחנו מוכרים סכינים בעבודת יד וחפצי אמנות. אתה עונה אם שואלים אותך שאלות אבל אתה לא מוסר פרטים אישיים. זה מובן?"

''מובן.''

''כך יאה. ועכשיו, אני לא יכולה להסתובב עם מישהו שנראה כמו סמרטוטר. בעוד כשני מיילים נגיע לפונדק דרכים ששייך לידידים שלי. שנינו נחליף שם בגדים, נאכל ארוחת צהריים ונמשיך לרכב. זה בסדר מצדך?"

''בסדר.''

איפה היא למדה לדבר לעבד? אין עבדים במקום שממנו הגיעה?

המשכנו בשקט עוד כמה דקות, כשהיא רוכבת על הסוס שלה ואני נשאר על הסוס שלי, ואז אמרתי, ''אפשר לשאול אותך שאלה?"